הימים האחרונים של שנת תשע"ט ממש כאן, ולפני שאני פותחת את השנה החדשה, ומשתפת מה זה תש"פ עבורי, אני עוצרת רגע לנשום, להסתכל על השנה המאתגרת שחלפה ומחייכת בסיפוק....
השנה הייתה לי אישית שנה מאד מאתגרת, הן מבחינה פיזית והן מבחינה בריאותית. אקורד הסיום של השנה המאתגרת הזו, היה הניתוח שעברתי לפני כשלושה שבועות, להוצאת גידול סרטני ש"התיישב" לי על המצח, שבמהלך השנה נתנו לי כל מיני טיפולים לא רלוונטיים ולו, הזדמנות להעמיק את ה"שורשים". (זה ההסבר לצלקת הטריה שמתנוססת על פני, אבל תודה לאל, הכל בסדר).
אני יושבת עם עצמי כבר כמה זמן ומתלבטת אם לשתף את הסיפור שלי (לא שאפשר להסתיר את זה - אבל גם זה ישתפר עם הזמן), כי לא הסיפור הוא מה שחשוב, אלא מה שמאחורי הסיפור... ההתמודדות, העבודה העצמית, וההתמסרות ללכת אחרי ה"אני מאמין" שלי ולהישאר מחוברת ל"עמוד השדרה הפנימי", לא רק כשהכל פועל כמו שצריך, אלא תמיד (גם כשיש בחיים ירידות לצורך עליות).
ובמשפט אחד וקצת ארוך, אפשר לקרוא לזה: להקשיב לגוף, לתת לו מה שהוא צריך (מנוחה, ספורט, תזונה וכד')... ועם זאת, לשמור על שגרה, לשמור על: עשייה, התלהבות, אמונה, ועל מה שאני קוראת "תרגול רוחני" - מדיטציה, מנטרות, קריאה מעצימה, הקשבה להרצאות, כתיבה, וכו'.... לשמור על גבולות, להגיד מה שאני רוצה/צריכה, להרגיש, ולקבל... את עצמי, את המצב, ואת מה שאני בוחרת לעשות.
אתמול הייתה לי שיחה עם אישה מהממת. היא לקחה על עצמה הרבה דרמות של אחרים לאחרונה. שאלתי אותה לגבי התקדמות בנושא מסוים שהיא רוצה לקדם והיא אמרה לי שלא הייתה לה אנרגיה לטפל בזה, כי כולם "שתו" את האנרגיה שלה.
אגב, זה סיפור שלישי ששמעתי השבוע שמתאר בדיוק את אותה הסיטואציה, במילים כאלה ואחרות.
הסברתי לה למה זה לא נכון לפעול כמו שהיא פועלת וסוחטת מעצמה כל טיפת אנרגיה. התשובה שלה הייתה כמו של רוב האנשים שאני מדברת איתם על זה: "קל להגיד, קשה ליישם", וזה נכון...
תמיד יותר קל להגיד, אך מבחינתי זה פחות חשוב אם זה קשה או קל ליישם, מה שחשוב זה להתחייב לעצמנו ליישם, כי אם אנחנו לא ניישם את הדברים, ואם אנחנו לא נשים את עצמנו במקום הראשון, ואם לא נשים את הצרכים, הרצונות, והרגשות שלנו במקום גבוה בסדר העדיפויות שלנו, אף אחד לא יעשה את זה עבורנו... ויותר מכך, כדי להדגיש לנו עד כמה זה אבסורדי מה שאנחנו עושים לעצמנו, היקום רק יוסיף לנו עוד סיטואציות לקחת על הגב, עוד דרמות סוחטות אנרגיה, ועוד מצבים שבהם אנחנו נהפוך את עצמנו לקורבן - רק כדי שכשכבר לא נוכל לשאת את זה, נתחיל להתעורר.
בימים הקרובים נקבל בברכה את שנת תש"פ.
תמיד אני מסתכלת על האותיות של השנה החדשה, ומנסה לקחת מסר עבורי ועבור מי שרוצה לאמץ אותו גם, מתוך האותיות האלה.
השנה, ישר קפץ לעיני שזו שנה של שיתופי פעולה. (הת' והש' פשוט החליפו מקום).
אז בחיים שלי, (ושל לפחות חלק גדול מהמתאמנים שלי שאימצו את זה גם), השיתוף פעולה הראשון, הוא שיתוף פעולה עם הרוח...
ומה זה אומר שיתוף פעולה עם הרוח? זה אומר שאני עושה כמיטב יכולתי, בכל דבר, ועוזבת את השאר לרוח, או במילים פשוטות, אני מוותרת על שליטה של איך ומתי הדברים יקרו. אני מכוונת למה שאני רוצה, (בכל תחום), מדייקת כל הזמן את מה שאני רוצה, עושה מה שאני חושבת שצריך לעשות כדי שזה יקרה, (או מתייעצת כדי לראות את התמונה בפרספקטיבה רחבה יותר), וזהו...
מאמינה שהדברים יקרו בזמן ובדרך שלהם, ויודעת, שהכל קורה לטובה - לצורך הצמיחה האישית של כל אחד מאתנו, ושל כולנו ביחד - כי גם אם אנחנו לא רואים את זה, אנחנו קשורים אחד לשני.
אתמול נכנסתי לסופר, ואחת העובדות שם, שמחה לראות אותי לראשונה בלי תחבושת או פלסטר על המצח. היא חייכה חיוך גדול ואמרה, "הו, סוף סוף רואים "אותך"". חייכתי ואמרתי לה: "אותי, עם צלקת רצינית שנשארה מכל הסיפור". היא ישר ניסתה להרגיע אותי (לא שהייתי לא רגועה) ואמרה שאם ארצה בהמשך, אוכל לעבור ניתוח פלסטי, או להתאפר בצורה שתטשטש את הצלקת...
אמרתי לה, שאני לא עושה ניתוחים מיותרים, ובטח שלא אתחיל עכשיו להתאפר, אני פשוט מקבלת את הדברים, ומסתכלת על זה כתזכורת לכמה שהחיים שבירים, ושחשוב להבין כמה כל רגע הוא יקר, ותודה לאל שהכל בסדר.
וזה בדיוק אחד הכלים שאני משתמשת בהם כדי לא לשפוט או לבקר את המראה החדש שלי, או כל דבר אחר שלא הולך כמו שהייתי רוצה, בחיים שלי. פשוט ללמוד לקבל, ועל הדרך, להעריך את מה שיש.
מה שכן חשוב לי להדגיש, שהשנה הזו גם הייתה מלאת למידה, יציאה מאזורי נוחות, שמירה על גבולות והסתכלות על המחירים שאני משלמת, כשאני פחות מחוברת למרכז שלי, וכל זה קרה תודות לאתגרים שהגיעו השנה, ואני מודה עליהם, בדיוק כמו על הדברים הנהדרים שקרו, ועל האנשים הנפלאים שפגשתי.
השנה הייתה שנה מאתגרת גם לנו כעם. בחירות פעם אחת, בחירות פעם שניה, אלימות שגואה, והרבה חוסר וודאות באוויר.
בלי קשר למה שיהיו התוצאות, גם כאן נדרש שיתוף פעולה, כדי לחסוך בחירות נוספות, ואולי כדי לאחד בין הקצוות.
שיתופי פעולה יכולים לבוא בהמון צורות ופורמטים. כאמור, האהוב והראשון מביניהם עבורי, הוא שיתוף פעולה עם הרוח.... אבל יש עוד הרבה דרכים שאנחנו יכולים לעזור לעצמנו, דרך שיתוף פעולה.
זה מתחיל בשיתוף פעולה עם הקולות השונים שבתוכנו, והקשבה להם (החלק הכועס, הפוחד, הנרתע, הילדותי, הקלמזי, המתלהב, וכו')...
שיתוף פעולה עם המהות שלנו, שהיא אהבה - להפסיק לשפוט, לגלות חמלה, לא לבקר את עצמנו, לעשות דברים אוהבים כלפי עצמנו, ולהשקיע בעצמנו, גם כשכל הקולות שכתבתי עליהם בפסקה הקודמת, מדברים בשפה אחרת ומשכנעים אותנו שאנחנו לא מספיק שווים.
וכמובן, שיתוף פעולה עם אחרים - בבית - עם בני הזוג, בני המשפחה, בני המשפחה המורחבת.
בעסקים - עם קולגות, עם מתחרים (כן, אפשר לעשות שת"פ עם מתחרים ולוודא שכולם יוצאים מנצחים), ועם לקוחות.
בחברה - עזרה הדדית, (או עזרה לא הדדית, מתוך ידיעה שאנשים שעזרו להם, יעזרו בזמן אחר ובמקום אחר, לאחרים... כי ככה זה עובד). - מי שלא ראה את הסרט "תעביר את זה הלאה", פשוט לחצו כאן על הקישור.
ובכלל בחיים, לזכור שכשאנחנו משתפים במי שאנחנו, בכישרונות שלנו, במה שיש לנו, אנחנו משפיעים על אחרים, וזה ממשיך להתגלגל וליצור אדוות. וכשבאוקינוס נוצרת אדווה, היא יוצרת תנועה בכל האוקיינוס ומשפיעה עליו, גם אם אנחנו לא רואים זאת...
אני רוצה לאחל לכולנו שנה נפלאה... שנה של צמיחה, אמונה, התפתחות אישית, עשייה, בריאות, אהבה, והרבה שיתופי פעולה...
אמן!