אהבה מנצחת או אהבה מקפחת
מאמר:
אהבה מקפחת או אהבה מנצחת, מה הבחירה שלך?
יחסי תלות הדדית בזוגיות
את המאמר הזה החלטתי לכתוב בעקבות תופעה מדאיגה, שאני נתקלת בה יותר ויותר במסגרת עבודתי: בלבול בין מערכת יחסים
בריאה ואוהבת לבין תלות הדדית – כ"הוכחה" לכך שמערכת היחסים בה אני נמצאת היא "אוהבת". כמובן שזו לא הוכחה למערכת
אוהבת אלא יצירה משותפת של מערכת יחסים שמחבלת בצמיחה של בני הזוג, שמגבילה את שני הצדדים, ומחזקת דפוסים
הרסניים במקום דפוסים בריאים של שיתוף, הדדיות, יצירה, התפתחות אישית ועצמאות.
השבוע, נפגשתי עם אחת הנשים הכי עצמאיות שהכרתי – עד שהיא יצרה בחייה מערכת יחסים של תלות הדדית.
אז מהי תלות הדדית ומהי האלטרנטיבה?
מערכת יחסים של תלות הדדית, זו מערכת בה הכוח והעוצמה של האחד באים מעצם היותו עם השני (ולא בזכות עצמו).
אלה יחסים שמבוססים על ריצוי, רגשות אשמה (שמתפתחים בהמשך גם להאשמה) וטיפול הדדי, במסווה של אהבה, דאגה
ואכפתיות.
לדוגמא: השבוע אמרה לי מישהי: "אני יודעת שאני צריכה לטפל בעסק שלי, בילדים שלי, אפילו בעצמי, אך אין לי זמן... כי בעלי
נמצא בבית, איך אני יכולה להשאיר אותו לבד ולטפל בשאר הדברים"? נדהמת, פקחתי את עיני לרווחה ושאלתי: "סליחה, בן כמה
בעלך? את מודעת לכך שאת אשתו ולא המטפלת שלו"?
יש מאפיינים מאד ברורים במערכת יחסים של תלות הדדית, שכאשר הם קיימים, הם מהווים נורה אדומה, שמעודדת לבחון את
הדברים מחדש.
זו מערכת שמהר מאד הופכת להיות לא בין שווים, כי אם בין חזק לחלש, צריך ונצרך, מטפל ומטופל וכד'. (חשבתם פעם איך
מרגיש הצד המטופל, מעבר לתקופה שאולי זה נחמד ומפנק? הוא מקבל מסר מאד ברור של: אני לא סומכת עליך, אני לא באמת
מאמינה בך, ואני יודעת שלא תוכל להסתדר אם אני לא...).
במערכת יחסים זו בדרך כלל יש הרבה הסתרות של אחד מהשני. זה מתחיל מהצורך לרֳצות
(כך אחד מסתיר מהשני את רגשותיו האמיתיים, רצונותיו ולפעמים גם מעשיו) ובהמשך הופכת ההסתרה לאמצעי של שליטה בבן
הזוג (אחד או שני בני הזוג, "מחזיקים" מידע, שהשני רוצה לדעת וזה נותן כוח ושליטה ויוצר מצב מתמשך של הצבת תנאים אחד
לשני: אם ... אז....).
במערכת יחסים תלותית, יש צורך כמעט תמידי בקבלת אישור מבן הזוג (על איך אני נראה, מה אני חושב, מה אני עושה, מה אני
רוצה ובכלל, האם אני בסדר?...)
בדרך כלל מערכות יחסים אלו מאופיינות בסוגים שונים של "הסכמים לא כתובים", שתומכים בהרגלים "רעים". לדוגמא: אם לא
תעיר לי על איך שאני נראית, אני לא אעיר לך על איך שאתה מדבר... לא אתלונן על הסיגריות, לא "אגלה" את החולשות שלך,
וכד', דבר שבעצם יוצר שימור ואולי אף העצמה של הרגלים הרסניים על פני צמיחה, תמיכה ושיתוף.
מערכת יחסים זו בדרך כלל יוצרת הגבלות על כל יחיד להתפתח ולצמוח מבחינה אישית וכתוצאה מזה גם מגבילה צמיחה
משותפת כזוג ובהמשך כמשפחה.
ביחסי תלות הדדית, העבר בעצם מנהל את ההווה. הפחדים, ה"פצעים" שלא טופלו, הצורך בשליטה, ההסתכלות השיפוטית,
דפוסי המחשבה וההתנהגות שלא משרתים יותר, האמונות שלא תואמות עוד את מי שאנחנו וכד'...
ביחסים מסוג זה, יש הרבה "השלכה" אחד על השני ומעט לקיחת אחריות עצמית.
פנה אלי בחור לפני כשבוע, שיחסיו עם אשתו עלו על שרטון. הוא פחות התעניין במה הוא יכול לעשות, כדי לשפר את המצב ויותר
ב"איך" אני יכולה לעזור לאשתו להבין... ביחסי תלות יש איזשהו צורך בסיסי ומתמשך, לשנות את השני, "לתקן" אותו, או לגרום לו
להבין שהוא צריך להשתנות, במקום להתחיל בחקירה עצמית, על מה אני מרגישה, מה אני משדרת, מה אני רוצה, איך הגעתי
למצב הזה ומה אני מוכנה לעשות כדי לשנות ולהשתנות... (אם בכלל, כי לא כולם באמת מוכנים להשתנות).
אחד הדברים המפחידים ביותר, במערכות יחסים תלותיות הוא בריחה לדברים הרסניים, כגון התמכרויות, על מנת לא למקד את
תשומת הלב בהכרה בבעיות, בהתמודדות איתן, בלקיחת אחריות ומציאת פתרונות.
אלה רק חלק מהמאפיינים ומה"מלכודות" שקיימות ביחסי תלות הדדית.
השבוע, נסעתי באוטובוס ושמעתי בחורה מדברת בטלפון ומספרת על כמה החבר שלה מקנא לה. קנאה בבן הזוג, זו "נורה
אדומה" זועקת על יחסי תלות הדדית. המקנא – מכור לשליטה וה"מחוזר", מכור לאישורים, שהוא חשוב, שהוא אהוב, שאכפת
ממנו וכד'... זה מצב מסוכן, בו שני הצדדים הם בעלי הערכה עצמית נמוכה וחוסר יכולת לראות את העוצמה שלהם ואת עצמם כמי
שהם באמת.
האם יש אלטרנטיבה?
כן. יחסי מחויבות משותפת והדדית.
ישנו ספר נהדר באנגלית שנקרא CONSCIOUS LOVING.
הספר הזה מדבר על יצירת "מחויבות משותפת" ביחסים. על יחסים שמתבססים על האינדיבידואליות והעצמאות של כל פרט ועל
השיתוף ביניהם, כחולקים מערכת יחסים אחת. הוא מדבר על כך שניצול ה"כוח", היתרונות של האחד, לטובת השותפות, מעצים
את שני הצדדים ואת הסינרגיה שהם יוצרים.
יחסי מחויבות משותפת/הדדית מתקיימים כאשר שני אנשים מחויבים להכיר בשלמות אחד של האחר ובאינדיבידואליות של כל
אחד.
זו מחויבות לראות בזוגיות זרז של כל יחיד לבטא את מלוא הפוטנציאל והיצירתיות שבו ולהיות שותף פעיל במערכת היחסים.
אז הנה כמה רעיונות למחשבה, לרוצים ליצור זוגיות שמבוססת על עצמאות ועל מחויבות משותפת:
ישנם ששה עקרונות בסיסיים, שהתחייבות אליהם היא תנאי הכרחי ביצירת יחסים המבוססים על מחויבות הדדית לצמיחה אישית
וביחד - בתוך מערכת היחסים, אך לפני הכול, הדבר החשוב ביותר שצריך להיות ברור במערכת יחסים כזו הוא, שלכל אינדיבידואל
יש את מלוא האחריות האישית. הוא לא רוצה/מצפה/חושב לשנות את האחר או שהאחר צריך להשתנות, אלא תמיד מסתכל
פנימה, על מה, איך ולמה הוא יצר חוויה כזאת או אחרת.
ששת העקרונות ע"פ ג'יי וקטלין הנדריקס – CONSCIOUS LOVING:
את החלק הזה ברובו תרגמתי ולכן הוא כתוב בלשון זכר, אך כמובן מתייחס לשני המינים ולאחריות האישית של כל אחד.
1. אני מתחייב לעצמי ליצור קרבה ומתחייב "לנקות" כל דבר העומד בדרכי מלעשות זאת – הרבה אנשים רוצים ליצור קרבה אך
מחזיקים בהקשרים שליליים לנושא (למשל: פחד המבוסס על ניסיון העבר). ההתחייבות הזאת יוצרת מוכנות לעבוד על כל דבר
שמונע ממני ליצור קרבה.
2. אני מתחייב לעצמי להמשיך ולהתפתח כאינדיבידואל – הרבה אנשים חושבים שהם צריכים להגביל את עצמם על מנת להיות
במערכת יחסים. אנשים חושבים שהם צריכים "להיות פחות" או להקטין את עצמם ולהגביל את הצמיחה האישית שלהם, כדי שזה
יעבוד. ההתחייבות הזאת מטרתה שתנקוט עמדה לגבי ההתפתחות האישית שלך. זו בעצם הכרזה שגם קרבה וגם אינדיבידואליות
חשובות לך. שאתה מחויב להיות מאה אחוז מי שאתה וגם לתת מאה אחוז במערכות היחסים שלך עם אחרים.
3. אני מתחייב לחשוף את עצמי ולא להסתתר בתוך מערכת היחסים – רק על ידי החלטה מודעת לחשוף את עצמי לחלוטין, ניתן
להשיג מערכת יחסים של מחויבות משותפת והדדית. הרבה פעמים, פגיעות שחווינו ממערכות יחסים בעבר, גורמות לנו לרצות
להסתתר. אנחנו "בולעים" את הרגשות והצרכים שלנו ולא אומרים את האמת לעצמנו ו/או לאחרים. הדרך היחידה ליצור מערכת
יחסים עמוקה וקרובה היא המוכנות להיות "שקוף". (אגב, זה המוטו של בית הספר לאימון שבו למדתי,
INNER VISIONS INSTITUTE FOR SPIRITUAL DEVELOPMENT
וזה תקף לא רק לגבי מערכת יחסים זוגית, אלא לגבי כל מערכות היחסים הקרובות לנו). ככל שאנחנו מסתתרים יותר, כך אנחנו
יוצרים יותר חוסר נוחות, חוסר אמון וחוסר בטחון במערכת היחסים.
4. אני מתחייב להעצים את האנשים שסביבי – במערכת יחסים של מחויבות הדדית, אני מתחייב לתמוך בכל אחד להיות מי שהוא.
אני מתחייב להעצים את האנשים סביבי ולתמוך בכך שימצו את מלוא היכולות שלהם. בהתחייבות הזאת אנחנו תומכים
בהתפתחות המלאה של בן/בת הזוג. (כמובן, כשיש תמיכה הדדית, שני הצדדים מתפתחים ויוצאים נשכרים ובכך גם ממנפים גבוה
יותר את מערכת היחסים שלהם).
5. אני מתחייב לפעול ממקום של מודעות לכך שאני אחראי במאה אחוז על כך שאני המקור למציאות שלי - אהבה לא מודעת,
יוצרת תחושת קורבנות. כאשר אנחנו מודעים לכך, שאנחנו המקור ליצירת מה שקורה לנו, אנחנו יכולים לקחת אחריות מלאה על
חיינו. מערכת יחסים בריאה אפשרית, כאשר אנחנו מוכנים לבסס את המעשים שלנו, על הידע שאנחנו המקור של המציאות שלנו.
6. אני מתחייב ליהנות ממערכת היחסים הקרובה שלי – זה אולי נראה מוזר שאנחנו צריכים להתחייב ליהנות ממערכת היחסים
שלנו. זה רעיון חדש לראות את מערכת היחסים כמשהו שצריך לגרום לנו הנאה, כיוון שמיליונים, לאורך השנים, רואים את מערכות
היחסים שלהם כמצב של הישרדות והתקשורת ביניהם מבוססת על "החלפת" נהמות.
מאד חשוב להסתכל על מערכת היחסים עם מחויבות להנאה, כיוון שרבים מאמינים שמערכת יחסים אמורות להיות קשות וכואבות.
התחייבות ליהנות ממערכת היחסים יכולה להיות אחת החוויות המשחררות ביותר, כיוון שהיא פותחת אותנו לאפשרויות של חיים
ללא קונפליקט.
(מתוך: CONSCIOUS LOVING)
לסיכום:
כאשר אנחנו לא מרגישים שלמים בתוכנו, לא מקבלים, מעריכים, אוהבים ומחויבים לעצמנו, זה משתקף חזרה במערכות היחסים,
באנשים שאנחנו בוחרים להכניס לחיינו, (בין אם אנחנו עושים את זה במודע, או שלא במודע) ואז אנו נוטים להאשים את האחר
במקום להסתכל במראה ולבחון עצמנו ברבדים עמוקים יותר.
תלות זו לא אהבה. תלות זה מצב של טיפוח הדדי של החלשת עצמי והאחר, של שימור הרגלים "רעים", של היאחזות בכוח,
בשליטה ובעבר ושל הגבלת הפוטנציאל וההתפתחות של עצמי ושל האחר. תלות לא מכבדת את האינדיבידואל, אלא נותנת לו
תחושת ערך, המוזנת ממישהו אחר. יש אופציה אחרת, אופציה של חופש להיות מי שאני ולקבל את האחר כמי שהוא, של להעצים
אחד את השני ולצמוח כאינדיבידואלים וביחד. זו האופציה של מחויבות ושיתוף הדדי, שמהווה מקור תמיכה והשראה ומשמשת
כמקום בטוח, שהבסיס שלו הוא כבוד הדדי ואהבה. ביחסי מחויבות הדדית, המחויבות של כל יחיד היא קודם כל לעצמו, להיות
ולתת מאה אחוז ממי שהוא, להיות מחויב ליצור זוגיות של שיתוף ואהבה ולהכיר בכך, שהוא המקור ליצירת המציאות שלו. לא
להיות קורבן של החיים, אלא לנהל וליצור את החיים, כפי שהיה רוצה. המסע הזה הוא בעצם, קודם כל מסע של גילוי עצמי – מי
אני, לא מכלול ההתנהגויות שסיגלתי לעצמי, אלא מה המהות שלי וכשאנחנו פתוחים לעשות את העבודה הזאת, אנחנו מושכים
לחיים שלנו אנשים ומצבים בהתאם.
כאשר אנחנו רוצים שהאחר ישנה את התייחסותו כלפינו, אנחנו צריכים להבין, שמשהו בתוכנו צריך להשתנות.
אהבה מקפחת או אהבה מנצחת, מה הבחירה שלך?
יחסי תלות הדדית בזוגיות
את המאמר הזה החלטתי לכתוב בעקבות תופעה מדאיגה, שאני נתקלת בה יותר ויותר במסגרת עבודתי: בלבול בין מערכת יחסים
בריאה ואוהבת לבין תלות הדדית – כ"הוכחה" לכך שמערכת היחסים בה אני נמצאת היא "אוהבת". כמובן שזו לא הוכחה למערכת
אוהבת אלא יצירה משותפת של מערכת יחסים שמחבלת בצמיחה של בני הזוג, שמגבילה את שני הצדדים, ומחזקת דפוסים
הרסניים במקום דפוסים בריאים של שיתוף, הדדיות, יצירה, התפתחות אישית ועצמאות.
השבוע, נפגשתי עם אחת הנשים הכי עצמאיות שהכרתי – עד שהיא יצרה בחייה מערכת יחסים של תלות הדדית.
אז מהי תלות הדדית ומהי האלטרנטיבה?
מערכת יחסים של תלות הדדית, זו מערכת בה הכוח והעוצמה של האחד באים מעצם היותו עם השני (ולא בזכות עצמו).
אלה יחסים שמבוססים על ריצוי, רגשות אשמה (שמתפתחים בהמשך גם להאשמה) וטיפול הדדי, במסווה של אהבה, דאגה
ואכפתיות.
לדוגמא: השבוע אמרה לי מישהי: "אני יודעת שאני צריכה לטפל בעסק שלי, בילדים שלי, אפילו בעצמי, אך אין לי זמן... כי בעלי
נמצא בבית, איך אני יכולה להשאיר אותו לבד ולטפל בשאר הדברים"? נדהמת, פקחתי את עיני לרווחה ושאלתי: "סליחה, בן כמה
בעלך? את מודעת לכך שאת אשתו ולא המטפלת שלו"?
יש מאפיינים מאד ברורים במערכת יחסים של תלות הדדית, שכאשר הם קיימים, הם מהווים נורה אדומה, שמעודדת לבחון את
הדברים מחדש.
זו מערכת שמהר מאד הופכת להיות לא בין שווים, כי אם בין חזק לחלש, צריך ונצרך, מטפל ומטופל וכד'. (חשבתם פעם איך
מרגיש הצד המטופל, מעבר לתקופה שאולי זה נחמד ומפנק? הוא מקבל מסר מאד ברור של: אני לא סומכת עליך, אני לא באמת
מאמינה בך, ואני יודעת שלא תוכל להסתדר אם אני לא...).
במערכת יחסים זו בדרך כלל יש הרבה הסתרות של אחד מהשני. זה מתחיל מהצורך לרֳצות
(כך אחד מסתיר מהשני את רגשותיו האמיתיים, רצונותיו ולפעמים גם מעשיו) ובהמשך הופכת ההסתרה לאמצעי של שליטה בבן
הזוג (אחד או שני בני הזוג, "מחזיקים" מידע, שהשני רוצה לדעת וזה נותן כוח ושליטה ויוצר מצב מתמשך של הצבת תנאים אחד
לשני: אם ... אז....).
במערכת יחסים תלותית, יש צורך כמעט תמידי בקבלת אישור מבן הזוג (על איך אני נראה, מה אני חושב, מה אני עושה, מה אני
רוצה ובכלל, האם אני בסדר?...)
בדרך כלל מערכות יחסים אלו מאופיינות בסוגים שונים של "הסכמים לא כתובים", שתומכים בהרגלים "רעים". לדוגמא: אם לא
תעיר לי על איך שאני נראית, אני לא אעיר לך על איך שאתה מדבר... לא אתלונן על הסיגריות, לא "אגלה" את החולשות שלך,
וכד', דבר שבעצם יוצר שימור ואולי אף העצמה של הרגלים הרסניים על פני צמיחה, תמיכה ושיתוף.
מערכת יחסים זו בדרך כלל יוצרת הגבלות על כל יחיד להתפתח ולצמוח מבחינה אישית וכתוצאה מזה גם מגבילה צמיחה
משותפת כזוג ובהמשך כמשפחה.
ביחסי תלות הדדית, העבר בעצם מנהל את ההווה. הפחדים, ה"פצעים" שלא טופלו, הצורך בשליטה, ההסתכלות השיפוטית,
דפוסי המחשבה וההתנהגות שלא משרתים יותר, האמונות שלא תואמות עוד את מי שאנחנו וכד'...
ביחסים מסוג זה, יש הרבה "השלכה" אחד על השני ומעט לקיחת אחריות עצמית.
פנה אלי בחור לפני כשבוע, שיחסיו עם אשתו עלו על שרטון. הוא פחות התעניין במה הוא יכול לעשות, כדי לשפר את המצב ויותר
ב"איך" אני יכולה לעזור לאשתו להבין... ביחסי תלות יש איזשהו צורך בסיסי ומתמשך, לשנות את השני, "לתקן" אותו, או לגרום לו
להבין שהוא צריך להשתנות, במקום להתחיל בחקירה עצמית, על מה אני מרגישה, מה אני משדרת, מה אני רוצה, איך הגעתי
למצב הזה ומה אני מוכנה לעשות כדי לשנות ולהשתנות... (אם בכלל, כי לא כולם באמת מוכנים להשתנות).
אחד הדברים המפחידים ביותר, במערכות יחסים תלותיות הוא בריחה לדברים הרסניים, כגון התמכרויות, על מנת לא למקד את
תשומת הלב בהכרה בבעיות, בהתמודדות איתן, בלקיחת אחריות ומציאת פתרונות.
אלה רק חלק מהמאפיינים ומה"מלכודות" שקיימות ביחסי תלות הדדית.
השבוע, נסעתי באוטובוס ושמעתי בחורה מדברת בטלפון ומספרת על כמה החבר שלה מקנא לה. קנאה בבן הזוג, זו "נורה
אדומה" זועקת על יחסי תלות הדדית. המקנא – מכור לשליטה וה"מחוזר", מכור לאישורים, שהוא חשוב, שהוא אהוב, שאכפת
ממנו וכד'... זה מצב מסוכן, בו שני הצדדים הם בעלי הערכה עצמית נמוכה וחוסר יכולת לראות את העוצמה שלהם ואת עצמם כמי
שהם באמת.
האם יש אלטרנטיבה?
כן. יחסי מחויבות משותפת והדדית.
ישנו ספר נהדר באנגלית שנקרא CONSCIOUS LOVING.
הספר הזה מדבר על יצירת "מחויבות משותפת" ביחסים. על יחסים שמתבססים על האינדיבידואליות והעצמאות של כל פרט ועל
השיתוף ביניהם, כחולקים מערכת יחסים אחת. הוא מדבר על כך שניצול ה"כוח", היתרונות של האחד, לטובת השותפות, מעצים
את שני הצדדים ואת הסינרגיה שהם יוצרים.
יחסי מחויבות משותפת/הדדית מתקיימים כאשר שני אנשים מחויבים להכיר בשלמות אחד של האחר ובאינדיבידואליות של כל
אחד.
זו מחויבות לראות בזוגיות זרז של כל יחיד לבטא את מלוא הפוטנציאל והיצירתיות שבו ולהיות שותף פעיל במערכת היחסים.
אז הנה כמה רעיונות למחשבה, לרוצים ליצור זוגיות שמבוססת על עצמאות ועל מחויבות משותפת:
ישנם ששה עקרונות בסיסיים, שהתחייבות אליהם היא תנאי הכרחי ביצירת יחסים המבוססים על מחויבות הדדית לצמיחה אישית
וביחד - בתוך מערכת היחסים, אך לפני הכול, הדבר החשוב ביותר שצריך להיות ברור במערכת יחסים כזו הוא, שלכל אינדיבידואל
יש את מלוא האחריות האישית. הוא לא רוצה/מצפה/חושב לשנות את האחר או שהאחר צריך להשתנות, אלא תמיד מסתכל
פנימה, על מה, איך ולמה הוא יצר חוויה כזאת או אחרת.
ששת העקרונות ע"פ ג'יי וקטלין הנדריקס – CONSCIOUS LOVING:
את החלק הזה ברובו תרגמתי ולכן הוא כתוב בלשון זכר, אך כמובן מתייחס לשני המינים ולאחריות האישית של כל אחד.
1. אני מתחייב לעצמי ליצור קרבה ומתחייב "לנקות" כל דבר העומד בדרכי מלעשות זאת – הרבה אנשים רוצים ליצור קרבה אך
מחזיקים בהקשרים שליליים לנושא (למשל: פחד המבוסס על ניסיון העבר). ההתחייבות הזאת יוצרת מוכנות לעבוד על כל דבר
שמונע ממני ליצור קרבה.
2. אני מתחייב לעצמי להמשיך ולהתפתח כאינדיבידואל – הרבה אנשים חושבים שהם צריכים להגביל את עצמם על מנת להיות
במערכת יחסים. אנשים חושבים שהם צריכים "להיות פחות" או להקטין את עצמם ולהגביל את הצמיחה האישית שלהם, כדי שזה
יעבוד. ההתחייבות הזאת מטרתה שתנקוט עמדה לגבי ההתפתחות האישית שלך. זו בעצם הכרזה שגם קרבה וגם אינדיבידואליות
חשובות לך. שאתה מחויב להיות מאה אחוז מי שאתה וגם לתת מאה אחוז במערכות היחסים שלך עם אחרים.
3. אני מתחייב לחשוף את עצמי ולא להסתתר בתוך מערכת היחסים – רק על ידי החלטה מודעת לחשוף את עצמי לחלוטין, ניתן
להשיג מערכת יחסים של מחויבות משותפת והדדית. הרבה פעמים, פגיעות שחווינו ממערכות יחסים בעבר, גורמות לנו לרצות
להסתתר. אנחנו "בולעים" את הרגשות והצרכים שלנו ולא אומרים את האמת לעצמנו ו/או לאחרים. הדרך היחידה ליצור מערכת
יחסים עמוקה וקרובה היא המוכנות להיות "שקוף". (אגב, זה המוטו של בית הספר לאימון שבו למדתי,
INNER VISIONS INSTITUTE FOR SPIRITUAL DEVELOPMENT
וזה תקף לא רק לגבי מערכת יחסים זוגית, אלא לגבי כל מערכות היחסים הקרובות לנו). ככל שאנחנו מסתתרים יותר, כך אנחנו
יוצרים יותר חוסר נוחות, חוסר אמון וחוסר בטחון במערכת היחסים.
4. אני מתחייב להעצים את האנשים שסביבי – במערכת יחסים של מחויבות הדדית, אני מתחייב לתמוך בכל אחד להיות מי שהוא.
אני מתחייב להעצים את האנשים סביבי ולתמוך בכך שימצו את מלוא היכולות שלהם. בהתחייבות הזאת אנחנו תומכים
בהתפתחות המלאה של בן/בת הזוג. (כמובן, כשיש תמיכה הדדית, שני הצדדים מתפתחים ויוצאים נשכרים ובכך גם ממנפים גבוה
יותר את מערכת היחסים שלהם).
5. אני מתחייב לפעול ממקום של מודעות לכך שאני אחראי במאה אחוז על כך שאני המקור למציאות שלי - אהבה לא מודעת,
יוצרת תחושת קורבנות. כאשר אנחנו מודעים לכך, שאנחנו המקור ליצירת מה שקורה לנו, אנחנו יכולים לקחת אחריות מלאה על
חיינו. מערכת יחסים בריאה אפשרית, כאשר אנחנו מוכנים לבסס את המעשים שלנו, על הידע שאנחנו המקור של המציאות שלנו.
6. אני מתחייב ליהנות ממערכת היחסים הקרובה שלי – זה אולי נראה מוזר שאנחנו צריכים להתחייב ליהנות ממערכת היחסים
שלנו. זה רעיון חדש לראות את מערכת היחסים כמשהו שצריך לגרום לנו הנאה, כיוון שמיליונים, לאורך השנים, רואים את מערכות
היחסים שלהם כמצב של הישרדות והתקשורת ביניהם מבוססת על "החלפת" נהמות.
מאד חשוב להסתכל על מערכת היחסים עם מחויבות להנאה, כיוון שרבים מאמינים שמערכת יחסים אמורות להיות קשות וכואבות.
התחייבות ליהנות ממערכת היחסים יכולה להיות אחת החוויות המשחררות ביותר, כיוון שהיא פותחת אותנו לאפשרויות של חיים
ללא קונפליקט.
(מתוך: CONSCIOUS LOVING)
לסיכום:
כאשר אנחנו לא מרגישים שלמים בתוכנו, לא מקבלים, מעריכים, אוהבים ומחויבים לעצמנו, זה משתקף חזרה במערכות היחסים,
באנשים שאנחנו בוחרים להכניס לחיינו, (בין אם אנחנו עושים את זה במודע, או שלא במודע) ואז אנו נוטים להאשים את האחר
במקום להסתכל במראה ולבחון עצמנו ברבדים עמוקים יותר.
תלות זו לא אהבה. תלות זה מצב של טיפוח הדדי של החלשת עצמי והאחר, של שימור הרגלים "רעים", של היאחזות בכוח,
בשליטה ובעבר ושל הגבלת הפוטנציאל וההתפתחות של עצמי ושל האחר. תלות לא מכבדת את האינדיבידואל, אלא נותנת לו
תחושת ערך, המוזנת ממישהו אחר. יש אופציה אחרת, אופציה של חופש להיות מי שאני ולקבל את האחר כמי שהוא, של להעצים
אחד את השני ולצמוח כאינדיבידואלים וביחד. זו האופציה של מחויבות ושיתוף הדדי, שמהווה מקור תמיכה והשראה ומשמשת
כמקום בטוח, שהבסיס שלו הוא כבוד הדדי ואהבה. ביחסי מחויבות הדדית, המחויבות של כל יחיד היא קודם כל לעצמו, להיות
ולתת מאה אחוז ממי שהוא, להיות מחויב ליצור זוגיות של שיתוף ואהבה ולהכיר בכך, שהוא המקור ליצירת המציאות שלו. לא
להיות קורבן של החיים, אלא לנהל וליצור את החיים, כפי שהיה רוצה. המסע הזה הוא בעצם, קודם כל מסע של גילוי עצמי – מי
אני, לא מכלול ההתנהגויות שסיגלתי לעצמי, אלא מה המהות שלי וכשאנחנו פתוחים לעשות את העבודה הזאת, אנחנו מושכים
לחיים שלנו אנשים ומצבים בהתאם.
כאשר אנחנו רוצים שהאחר ישנה את התייחסותו כלפינו, אנחנו צריכים להבין, שמשהו בתוכנו צריך להשתנות.