לפני קצת יותר מחודש, חגגתי יום הולדת.
האמת, שאי אפשר לקרוא למה שהיה כל כך חגיגה... אך כמי שמחויבת לעצמה, לחגוג את החיים... הכל היה טוב ולטובה.
יום ההולדת שלי חל השנה ביום חמישי, ומבחינתי הוא התחיל כבר ביום ראשון, כאשר טסתי לחופשה מפנקת ביוון.
דמיינתי לעצמי חופשה של בטן גב, זמן איכות עם מחברת מול הים, אוכל טוב, חברה טובה וזמן לחישוב מסלול מחדש... מכל אלה מה שיצא זה להיות בחברה טובה ולאכול אוכל טוב... כל השאר התמסמס לטובת פינוקים אחרים (מסאז, בריכה, טיולים, ואפילו קצת קניות)...
ביום חמישי בצהריים, חזרנו לארץ ואחותי היקרה, שיודעת שאני אוהבת ימי הולדת, ושהשנה תכננתי על המסעדה של חיים כהן, ארגנה הכל... מלאסוף אותנו משדה התעופה ועד לחניה בכניסה לדיקסי. (עד כאן הקטעים הנחמדים).
הגענו לדיקסי הסתכלנו על התפריט, הייתי מבסוטה עד... שחטפתי בחילה.
בקיצור, עוד לפני שהספקתי להזמין רצתי לשירותים להקיא, והמשך הארוחה היה להסתכל על הסועדים וליהנות מההנאה שלהם, כי לא הייתי מסוגלת לטעום כלום. בהמשך, הערב הסתיים בבית החולים (תודה לאל, הכל בסדר).
למרות שהחגיגה הייתה הכי רחוקה ממה שיכולתי לדמיין, הרגשתי חגיגה וגיליתי, שלמרות שכל השבוע הזה לא נראה כמו שחשבתי שייראה, השגתי בו את כל מה שרציתי, (חופש, תובנות, בהירות, ומסלול מחודש), גם אם זה הגיע ב"דלת האחורית" וכאן אני רוצה לחלוק את התובנות שלי, שיכולות להיות רלוונטיות (למיישמים), גם הרבה מעבר אלי.
1. ללכת אחרי הלב...
תמיד הרגשתי שזה די "פשלה" שלא הייתי ביוון. כל כך הרבה נסעתי בעולם, ובעיקר לארה"ב, שזה נראה לי מוזר, שכאן, ממש מעבר לפינה אף פעם לא הייתי. כשהחלטתי לצאת לחופשה, אמרתי לעצמי שאין מצב שזה לא יהיה יוון... ואני כל כך שמחה שעשיתי כך...
העם היווני עם שמח, בעל אורך רוח ואדיב שפשוט כיף לשהות במחיצתו.
טסתי מטרמינל 1 וזו הייתה חוויה לא נעימה. המון אנשים שהיה קשה להכיל במקום כל כך קטן, תורים של קרוב לשעתיים, חום ורצון שזה רק ייגמר...
אני מניחה שגם כאשר כל כך מחכים לחופשה, אחרי תקופה כל כך אינטנסיבית, נעשים קצת חסרי סבלנות, רוצים שהכל יעבור כהרף עין וכבר נוכל לשבת על חוף הים ולהרגיש חופש...
הגענו למלון, משתוקקים כבר להגיע לחדר, לשים את הדברים, ולהתחיל את החופשה... :), אבל ליוונים יש קצב אחר, ולמרות שהגענו אחר הצהריים, החדרים עדיין לא היו מוכנים.
קיבלו את פנינו עם מגבות לחות להתרעננות וקוקטייל צבעוני וביקשו שנשב, עד שכל החדרים יהיו מוכנים.
קבלת הפנים הנעימה מיד גרמה להרגיש טוב. אורך הרוח והנעימות של מקבלי פנינו באופן טבעי, השפיעו על כולם והרגיעו את ה"לחץ" להגיע לחדר, לשים את הדברים ולהתרענן, וגם את הצורך בשליטה של "איך דברים צריכים להיות" - זו המשמעות של חוק המשיכה במיטבו - כדי למשוך לחיינו סיטואציות נעימות, חשוב שאנחנו נהיה נעימים, והיוונים יישמו את זה מצוין.
2. לפרגן לעצמי מתנת יום הולדת. מומלץ!!!
אף פעם לא קניתי לעצמי מתנת יום הולדת. לא. זה לא אומר שלא קניתי לעצמי מתנות... אבל זה אומר שהפעם קניתי לעצמי מתנה מיוחדת ליום ההולדת. משהו שהוא כולו פירגון וחגיגה, משהו שתמיד יחזיר אותי לרגע ולסיטואציה במדרחוב ברודוס, בה החלטתי באופן רשמי, לפרגן לעצמי מתנה.
אני יודעת שאפשר להתייחס לכל החופשה כמתנה, וזו אכן מתנה... אך הפעם באופן יזום גם קניתי לי מתנת יום הולדת, מתנה שמשמעותה לחגוג את קיומי, ולא אחת, כי עם שתיים... ואפילו ארזו לי אותן בקופסה יפה.
זו הייתה תחושה מוזרה וכייפית שאני מתכוונת לאמץ לשנים הבאות...
3. החיים הם כאן ועכשיו בלבד!
הבנתי, משהו שרובנו מבינים בראש, ופחות מבינים במה שאני קוראת כל תא ותא בגוף שלנו, וזה... שהחיים הם כאן ועכשיו!
הבנתי שהגעתי לחופשה הזאת עם "הלשון בחוץ", אחרי עבודה מאד אינטנסיבית ומעייפת, ואת החופשה הבאה אני מתכננת מיד כשאני חוזרת... (או במילים אחרות, לא כדאי לצאת לחופש כשנגמרת ה"בטריה", אלא לתכנן ולמלא אותה מראש, על בסיס קבוע).
הבנתי עד כמה חשוב להתמקד במה שאוהבים, ומה שלא אוהבים וצריך לעשות, אפשר לשחרר לאחרים (להאציל סמכויות, להיעזר במיקור חוץ וכד', במקום להילחם בעצמנו).
הבנתי שלהגיד או לחשוב שהגיע זמן לשחרר, לא באמת משחרר מאיתנו משהו. וכשאנחנו מוכנים להתמודד עם הקושי לשחרר (ולא חשוב מה), ועושים את הצעד, דברים מופלאים נכנסים לחיים...
הבנתי שגם אם כואב להיפרד, כשזה הדבר הנכון כדי להגשים את מה שאנחנו רוצים - חשוב לעשות את זה. וכך נפרדתי מעסק שעמלתי עליו רבות באחד עשר חודשים האחרונים. (וזה למרות שאני עדיין מאמינה בו, אך לא מוכנה להקריב עבורו את מה שחשוב לי יותר)...
למדתי כמה חשוב לדייק את הכוונות, המטרות שלנו, ואת מה שאנחנו רוצים, כדי שבאמת נקבל אותם.
ראיתי שהתוצאות של השקעה בעצמי מגיעות בעיקר מיישום. חשוב לקרוא, ללמוד, לקחת קורסים וכו'... אך בעיקר חשוב ליישם!
למדתי שתמיד אפשר להסתדר כמה ימים "בלעדינו", ושמותר ואף חשוב לקחת הפסקות מהשיגרה. ויותר מכך, כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לעשות את זה, הסביבה שלנו מקבלת את זה, מאפשרת ואף תומכת בנו.
4. הסנכרון עובד כאשר אנחנו ממוקדים ובאמונה
הכרתי אנשים מקסימים לאורך הטיול ולאחריו וראיתי שוב ושוב ושוב איך הסנכרון עובד... (עד כדי כך שהייתי זקוקה לעורך דין ושבוע לפני שידעתי שאני זקוקה לאחד כזה, הכרתי עורך דין מקסים שעזר לי מאד... הייתי זקוקה לאורטופד, אמא שלי פגשה אחד מקסים כזה והפנתה אותי אליו וכו'... והכל בדיוק בזמן הנכון).
5. קבלת עזרה לא מחלישה אותך
אחד הקשיים הגדולים של המון אנשים ואני ביניהם הוא הקושי לבקש ולקבל עזרה... גם בזה הייתי מוכנה לקפוץ למים, וחוויתי דברים מדהימים. כך הכרתי מטפלת מקסימה שחיפשה אנשים לסטאז' בתחום בו למדה, והתמסרתי... דבר שעזר לי להכיר את עצמי אפילו יותר, ולהיזכר בדברים שהשפיעו על חיי ולא הייתי מודעת אליהם.
6. אפשר וחשוב להגשים חלומות
ראיתי איך שחלומות מתגשמים די בקלות. כאשר אנחנו מוכנים להגשים אותם. האיך, כבר קורה מעצמו...
7. הצבת גבולות
חידדתי את היכולת שלי להעמיד גבולות - הן לעצמי, והן לאחרים. להתמקד במה שחשוב לי בלי להזניח דברים חשובים אחרים.
8. הזמן הוא אלוהי - וזו מתנה...
דבר נוסף שאמנם לא למדתי לאחרונה, אך אני לומדת יותר ויותר לחיות על פיו, זה שהזמן הוא אלוהי...
תמיד ידעתי שהזמן הוא לא שלנו. אני אמנם צריכה לעשות את הטוב ביותר שאני יכולה כדי להגיע למה שאני רוצה, אך לא תמיד זה יישא פרי במיידי, או בטווח הזמן שהייתי רוצה, כי הדברים קורים בזמן הנכון. שיעור בסבלנות :).
זה לא קל לשחרר את הצורך בשליטה, כי שאנחנו רוצים משהו ומשקיעים בו, אנחנו לרוב אוהבים לראות תוצאות כמעט מידייות. אך זה
שיעור חשוב ומתגמל... זה לא שעכשיו אני לא מחפשת לראות תוצאות, אני עדיין רוצה לראות אותן, אך אני מוותרת על השליטה של מתי ואיך הן יגיעו, ומתמקדת בעובדה שהן יגיעו. הרעיון הוא לא לנסות לכופף לחיים את היד, אלא לתת להם יד, ולהרגיש ביטחון שהם הולכים אתנו, לטובתנו, גם אם אנחנו לא רואים כרגע את מה שאנחנו רוצים לראות.
יישום של התובנה הזו מביא לחיים המון שלווה וביטחון.
9. אמונה זו העוצמה החזקה ביותר
ודבר אחרון, אך לא מבחינת חשיבותו הוא כוח האמונה. כשלמדתי אצל איאנלה אמרתי לה פעם, "אם הייתי יכולה לקחת ממך רק דבר אחד, הייתי לוקחת את כוח האמונה". איאנלה מבחינתי היא הדוגמא והמופת לאמונה עצומה וליכולת ללכת עד הקצה מתוך ידיעה שתמיד יש מי ששומר עליה (גם בדברים הכי נוראים שחוותה, ויש כאלה לא מעט). האמונה היא המתנה הכי גדולה שאני נותנת לעצמי כל יום, ואני ממליצה לכל אחד לאמץ אותה לחייו ולהתאמן עליה.
האמונה עזרה לי לעבור בשלווה דרך דרמות מאתגרות שחוויתי לאחרונה, לקבל החלטות לא בהכרח פשוטות, וללכת אחרי הלב...
האמונה זה האומץ להגיד כן, או להגיד לא (בהתאם לסיטואציה), מתוך חיבור לעצמי. האמונה זו ההבנה שאני אף פעם לא לבד, זו הידיעה שיהיה בסדר, גם כשנראה שהדברים פועלים נגדך, וזו ההבנה שבאנו לכאן כדי ללמוד ולהתפתח, וכל מה שקורה בא לשרת מטרה זו, ולא כדי לפגוע בנו.
האמונה היא הדרך שעוזרת לנו להפסיק להילחם על, לצפות ל, ולרצות לשלוט ב... וזה לכשעצמו מביא יותר שלווה וביטחון לחיים.
נראה לי שיש כאן מספיק תובנות להפעם, אני זוכרת ואני רוצה להזכיר לכל מי שקורא את הפוסט הזה שכולנו השתקפויות... כשמשהו לא עובד בחוץ, תמיד זה משקף משהו בפנים, וכאשר נעבוד על הפנים, החוץ באופן טבעי יסתדר...
מזמינה אותך לשתף אותי אם ואיפה נגע בך הפוסט הזה... ואם אהבת, גם לעשות לייק :)
נשתמע בקרוב,
יעל