שנת תהיה שנת פלאים אמן!
וואו... הבוקר חוויתי חוויה מרגשת, שמילאה אותי תשוקה לעזוב הכל, ו"להתיישב" על המחשב... אך אני נאמנה לתכנית
ה - SPIRITUAL PRACTICE הבוקרית שלי, ולכן, דחיתי את כתיבת הפוסט לשעה יותר מאוחרת.
התחלתי את הבוקר במדיטציה, בסביבות השעה חמש.
השקט בחוץ, העיניים העצומות, מביאים אותי לפעמים לכדי נמנום, תוך כדי מדיטציה. הפעם חוויתי חיזיון...
זה לא היה משהו שממש רואים, אבל זה היה משהו שהוא חוויה, שכל תא ותא בגוף הרגיש, ידע, והיה שותף לחוויה.
זה התחיל במחשבה שעלתה לי, שבדרך כלל אני כותבת פוסט לשנה החדשה, והשנה, לא עשיתי זאת.
אני אוהבת לשחק עם האותיות של השנה העברית, ומה שקפץ לי הפעם זה: תהיה שנת פלאים אמן!
שנת פלאים? תהיתי תוך כדי, בין מחשבה מודעת למדיטציה...
כן!
לא ממש הבנתי איך...
אנחנו נמצאים בתקופה הכי גרועה, בעיני, מאז שנולדתי.
היו לי הרבה תכניות לשנת תש"פ, שהתמזגה עם 2020 ועשתה שינוי עולמי...
מה יכול להיות פלאי בשנה הקרובה???
התשובה לא איחרה לבוא...
היא באה בדמות פסקה מההמנון שלנו.
ההמנון, שכתב נפתלי הרץ אימבר, בשנת 1878, והפך להמנון הלאומי, מאז הוקמה מדינת ישראל.
ההמנון שבו כתוב: "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים".
אני לא מביעה דעה, לא מתייחסת לשמאל או ימין, אך יש עובדה אחת שאני חייבת להתייחס אליה והיא, שאנחנו בסגר...
ההורים שלי ועוד הרבה מאד אנשים, חלקם אלמנים, אלמנות, גרושים וגרושות, רווקים רווקות, חגגו את ראש השנה לבד... וזה שובר את הלב...
האלימות שגואה, הילדים שיצאו לגמרי מהמסגרת, האכיפה - שלעיתים הפכה לברוטלית, לא קשורה לחופש, לבחירה, ולאחריות אישית.
מה קרה לנו?
ואז הבנתי...
שנת תשפ"א בהחלט יכולה להיות שנת פלאים... שנה בה התודעה הקולקטיבית משתנה, שנה בה כל אחד מאיתנו מכיר ביכולת הבחירה שלו, שנה בה אנחנו מבינים, שהגענו לצומת T - או שאנחנו בוחרים להיות בסגר, במקום שמישהו אחר שולט, בוחר ומחליט בשבילנו... או שאנחנו לוקחים חזרה את העוצמה שלנו, מגלים את האור בתוכנו, לוקחים אחריות, ובוחרים...
זה דורש עבודה... אבל זה יכול להיות זמן מדהים ופלאי עבורנו...
ולא! אני לא מדברת על לקחת בכוח...
אני מעריכה את אלה שיוצאים לרחובות, זועקים מדם ליבם את כאבם, ומנסים לשנות, אך אני אישית מאמינה בעבודה פנימית כדי ליצור שינוי, הרי כבר אמרנו: יש לנו מערכת יחסים אחת בחיים - עם עצמנו, וכל שאר מערכות היחסים הן השתקפויות של מערכת יחסים זו... והפעם, זה בא בגדול... כי זה לקח את המסה הקריטית של מערכות היחסים שלנו עם עצמנו, כקולקטיב ויצר שסעים, מלחמות אגו, התנהלות אגואיסטית ועוד...
הספר "קורס בניסים" מדבר על כך שאין נפרדות, כולנו אחד, לא רק כבני אדם, אלא קשורים לכל מה שקיים ביקום.
חוה אלברשטיין שרה כבר לפני שנים על כך ש"כולנו רקמה אנושית אחת חיה", ואנחנו... האנושות, איבדנו את זה בגדול...
אתמול ראיתי את הסרט "הנחשול" - מי שלא ראה, הוא מופיע על הקיר בעמוד הפייסבוק שלי. זה לא ייאמן איך אנשים מוכנים לתת, בכזאת קלות את הכוח והעוצמה שלהם, למישהו אחר, בשם הרצון להיות שייכים, להרגיש עליונות, ולהאמין שהם מצילי העולם.
כולנו! כולנו, ילדי אלוהים... בכולנו קיים אותו ניצוץ אלוהי, אותו חלק רוחני שמתנסה בחיים בעולם הפיזי... וכישויות רוחניות, קיבלנו את עוצמת הבורא, (רק שאנחנו לא ממש מאמינים בזה).
לא סתם נכתב בספר בראשית, ועוד בפרק הראשון (בראשית א' 28) "ויברא אלהים את האדם בצלמו. בצלם אלהים ברא אותו. זכר ונקבה ברא אותם"...
פעמיים בפסוק אחד מוזכר שנבראנו בצלם אלהים, ואיך אנחנו מעזים לא לראות את זה...
אני לא אדם דתי, אך אני אדם שמאד מאמין, ואני רואה ניסים קורים שוב, ושוב, ושוב... כאשר אנחנו מבינים את הכוח, האור והעוצמה שיש בתוכנו...
ולא! הכוח הוא לא לשלוט באחרים, אלא לשלוט בעצמנו... באגו שלנו, בסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, על עצמנו, ועל אחרים, במרוץ שלנו להשיג, בלי לעצור לרגע ולחיות את החיים עצמם...
אם יש משהו אחד גדול שבאנו לעשות כאן, זה להכיר את האלוהי בתוכנו, זה ללמוד למקסם את היכולות שלנו, להפוך פוטנציאל לכישרון, לעשייה, ליצירת עולם טוב יותר, על ידי דוגמא אישית.
איכשהו, האנושות שכחה את זה...
איכשהו, הגיע לכאן וירוס שהעלה את הדברים על פני השטח, במלוא כיעורם - שחיתות, כוח, שליטה, אגו, ניכור, ימין, שמאל, פחד, אלימות, וכו'...
קיבלנו הזדמנות להסתכל על הדברים, ולבחור...
להיות צודקים, או להיות חכמים...
לבחור בבורות, או בידע, בחושך או באור, בלקחת אחריות, או להיות נשלטים...
להיות עם חופשי בארצנו, זו דרך חיים שהתחייבנו לאמץ, כשאימצנו את ההמנון... והחופש נמצא כאן... בתודעה שלנו... והאור נמצא כאן, בתוכנו... ויש בנו עוצמה לברוא מציאות אחרת...
יש לנו את כל מה שצריך, כדי ליצור את שנת תשפ"א, שנת פלאים אישית וקולקטיבית, כי ברגע שבפנים אנחנו מרגישים נקיים ושלמים, הבחוץ תמיד ישתקף... גם אם זה לוקח קצת זמן...
אלה היו הדברים שקיבלתי במדיטציה הבוקר, ושרגשו אותי כל כך...
אני לא יודעת איפה זה יתפוס כל אחד ואחת מהאנשים שיקראו את הבלוג, אני רק אבקש, תקראו את זה עם ראש ולב פתוחים... בלי צורך להסכים, בלי צורך להתנגד, בלי צורך להיות צודק... רק לתת למסרים לעבור דרככם, ולהישאר אם זה מתאים, או להמשיך הלאה...
אני לא מחפשת לפתוח חזית עם אף אחד, לא להתווכח, ובטח לא להיות צודקת, אלא רק לשתף בחוויה הקסומה שעברתי, ושנתנה חיזוק נוסף לידיעה שהכל אפשרי, ושהכל מתקיים בתוכנו.
ולגבי התמונה שבחרתי לפוסט....
זו תמונה שצולמה בסנטרל פארק בניו יורק, כשנסעתי ללימודים.
הסתיו, זו התקופה הכי אהובה עלי בארה"ב (האמת, ובמרילנד, היא אפילו יותר יפה מניו יורק).
בכל הזדמנות שהייתה לי, כשזה לא "נפל" על חגי תשרי, נסעתי בתקופה הזו לארה"ב.
הפלא של הטבע, התמזג לי עם הפלאים שאני רוצה ליצור השנה, והגשר בתמונה, נותן בליבי תפילה שיחד, בעבודה אישית שכל אחד יבחר לעשות, נצליח ליצור גשר, ולאחד גם אנשים שיש להם דעות שונות, אמונות שונות, ואפילו תפישות שונות משלנו, על העולם... כי בסופו של דבר, נצטרך מתישהו להבין שכולנו קשורים זה לזה, ולא סתם אחד הערכים השורשיים שהונחלו בארץ שלנו, היה ערבות הדדית.
אני מאמינה שיבואו ימים טובים יותר על כולנו, והשנה הזו באמת תהיה טובה ומתוקה, גם אם זה ייקח עוד קצת זמן... (הזמן בעיני תמיד היה אלוהי. התפקיד שלנו הוא לעשות את הטוב ביותר שאנחנו יכולים, והדברים יקרו בזמן הנכון)...
בשבועיים האחרונים, בעקבות מבצע ראש השנה, היו עשרות הזמנות של "המדריך לאהבה עצמית", ו"מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו", (יש לי כבר מנוי בדואר), ואני מאמינה, ולא סתם, שהרעיונות בשני הספרים, ייקחו חלק בתהליכים של גילוי האור הפנימי, ומציאת העוצמה שקיימת בכל אחד מאתנו.
אני יודעת את זה, כי זה כבר קורה, בתשע שנים האחרונות.
אני מזמינה כל אחד ואחת שקורא את הפוסט, לשתף בתגובות, איפה הוא פוגש אותך, מחשבות, רגשות, או כל מה שבא לך...
שנת פלאים לכולנו, אמן!
נשתמע בקרוב,
יעל.