וואו... איזה שיעור עצום לאנושות, מביאה הקורונה, ומעבר לזה, הרבה שיעורים אישיים...
כבר שלושה שבועות פלוס שאני בבית.
זה התחיל עם כאב גרון מוזר, שלא נגמר. ניסיתי את כל תרופות הסבתא, שאני מכירה, אך כאב הגרון בשלו.
בהמשך, הצטרף אליו גם שיעול.
התייעצתי עם רופאה ובסופו של דבר עשיתי בדיקת קורונה.
קרוב לשבועיים לקח עד שאתמול הגיעה התוצאה - שלילית - ואני לא יכולה להגיד שזו הייתה תקופה רגועה...
שאלתי את עצמי למה, למה חשוב לי כל כך לדעת וכמה שיותר מהר, אם מדובר בקורונה, או לא. הרי מה שמשנה זה להרגיש טוב ולא הכותרת שנותנים לסיבה שאני לא מרגישה טוב.
הבנתי שמדובר בנושא של חוסר וודאות. קשה לי להיות בחוסר וודאות הזה.
אם אני יודעת שיש שם לתופעה, יותר קל לי לקבל אותה, אבל כשאין לה שם והכאב נמשך על תקופה של מספר שבועות, הפחדים מתחילים לצוץ, מה זה, איך זה כל כך הרבה זמן, מה זה בא להגיד לי, וכו'...
אנחנו כבר יודעים, שמה שאנחנו מתמקדים בו - גדל, אז החלטתי לשים את הפוקוס על למידה. על מה אני לומדת על עצמי ובכלל, ממשבר הקורונה שהגיע אלינו והחלטתי לשתף אותך בכמה מהתובנות שלי.
כמובן, אלה רק תובנות שלי והדרך שלי להסתכל על דברים. זה לא אומר שזה נכון, או לא נכון, אך זה אומר, שיש לך כאן הזדמנות לקחת את מה שמתאים לך, ולהשאיר את מה שלא, למישהו אחר.
1. דברים בלתי צפויים קורים כל הזמן, בסדרי גודל כאלה ואחרים וכדי לעבור אותם יחסית בקלות, כדאי להיות מודעים לזה שהם יבואו מתישהו, ולהיות מוכנים אליהם כמה שאפשר (ברמה הרגשית, ברמה הכלכלית, וברמה הפרקטית).
אגב, גם הקורונה, שבאה אלינו "פתאום", לא באמת הגיעה פתאום. המשבר התחיל בעולם מס' שבועות לפני שהוא הגיע אלינו. (ואגב, כשאני אומרת להתארגן, זה לא לאגור אוכל וליצור חסר מטורף שגורם להעלאת מחירים, אלא להתארגן משפחתית, מה ההשלכות המשפחתיות שיכולות להיות למשבר כזה, איך מתפעלים את המשפחה במידה ולא יהיו בתי ספר וכד'... כלכלית, מה יהיה אם מקום העבודה ייסגר, כמה כסף יחסר לנו, במצב כזה, ומה האפשרויות שלנו לגייס אותו וכד'... איך נשמור על שגרה שפויה, איך נתארגן על קניות, וכמה אנחנו צריכים באמת וכו')...
זה שהמשבר התחיל במדינות אחרות לפני שהוא הגיע לכאן, נתן אינדיקציה כלשהי, לגבי מה צפוי.
2. להקשיב כמה שפחות לאמצעי התקשורת - כמה שאנחנו חושבים, יודעים, ומאמינים שאנחנו חסינים, ההפחדה התקשורתית מחלחלת ומשפיעה על ההרגשה שלנו, ומכאן גם על המערכת החיסונית. והאמת, שאין סיבה לעשות לקורונה כאלה יחסי ציבור.
כששומרים על אמצעי הזהירות, לא נדבקים.
3. סבלנות - תמיד אני אומרת שהזמן הוא אלוהי ושאנחנו צריכים לעשות כמיטב יכולתנו והדברים יקרו בזמן הנכון. הקורונה נתנה לי מימד נוסף לגבי סבלנות, ממש להתמסר לחוסר וודאות, במקום להילחם בו.
4. סתגלנות וגמישות - הקורונה אילצה אותנו להסתגל לדרך חיים חדשה, שבאה לידי ביטוי בכל מיני דרכים. אם פעם היה לי ברור שבא לי לצאת, אז הייתי נכנסת לאוטו, קובעת עם חברים ועושה מה שבא לי, עכשיו זה לא ברור מאליו. אפילו פגישות עם חברים, לא מתקיימות כרגע בכלל. פתאום צריך לתכנן מראש מה קונים וכמה, כי אי אפשר ללכת לסופר מתי שבא לי. כשנסעתי לעשות את בדיקת הקורונה, נתקעתי עם האוטו. גררו לי אותו למוסך, אך פתאום כבר לא יכולתי לצאת ולאסוף אותו והיה צריך למצוא תכנית אחרת, כדי לא להשאיר אותו שם שבועות. קיבלנו מתנה שצריך להתייחס לכל תכנית כבסיס לשינויים, כבר אין מובן מאליו. (וכדאי להפנים את זה, כדי לא להיות מופתעים בהמשך)...
5. הקורונה הביאה שיעור עצום בקבלה - קבלת המצב, קבלת עצמנו בתוך המצב, קבלת העובדה שאנחנו לא במיטבנו, שיש הרבה לחץ וחוסר וודאות סביב כל נושא כמעט, קבלת הרגשות שאנחנו חווים, קבלת הריחוק, קבלת המגבלות, קבלת האנשים שסביבנו, שנמצאים גם הם במצב לא רגיל וכו'...
6. כניעה - SURRENDER - כניעה לא במובן של להרים ידיים, אלא כהמשך של הקבלה, להתמסר לתחושות, לא להתנגד או לנסות להילחם בדברים, כי זה בזבוז של אנרגיה יקרה.
7. משמעות - חיפוש אחר משמעות בכל מיני מקומות שהזנחנו... מערכות יחסים, העבודה שלנו, האנשים שבחיים שלנו, יצירות שעשינו, או רצינו לעשות, החלומות שלנו, והדברים שאספנו לאורך החיים (אגב, זו גם הזדמנות מצוינת לפנות את מה שאין לו יותר משמעות בחיינו).
8. ויתור על היקשרויות - זה אחד הדברים שלי ממש קשה, כי אני אדם סנטימנטלי ובכל זאת, יש דברים שההיקשרות שלנו אליהם ממש מיותרת, עבר זמנה, והישארות במקום הזה, רק מעכבת אותנו.
המשבר הכלכלי שנקלענו אליו עם הסגר, גורם לכך שכל כך הרבה דברים, שהיינו רגילים אליהם, ייעלמו מחיינו. החל מעסקים שיסגרו, ממקומות עבודה, שאולי השקענו בהם את עצמנו שנים, וכבר לא יכולים להחזיק בנו, מותגים, מסעדות, וכד', שנקשרנו אליהם ולא שרדו... זה שיעור חזק וכואב, בכך שהכל הוא זמני ומוביל לשיעור נוסף שהקורונה הביאה, שנקרא פרופורציות.
מה שהיה חשוב מאד לפני חודש, כנראה כבר מרגיש הרבה פחות חשוב עכשיו, ובעוד חודש... מי יודע אם בכלל נזכור אותו...
9. סדרי עדיפויות - הרבה אנשים כאן חיים במינוס, מתוך אמונה שהדברים מתישהו יסתדרו. אני מאמינה שהקורונה וכל המתלווה אליה, יכניסו אותנו למצב של לחיות לפי סדרי עדיפויות. (אגב, מינוס זה לא רק מצב חשבון הבנק. זה גם האנשים שאנחנו נמצאים בסביבתם - האם הם גורמים לנו להרגיש טוב עם עצמנו, או לא, זה הפעולות שאנחנו עושים, והדברים שאנחנו מתמקדים בהם. נגמר הזמן של לירות לכל הכיוונים. צריך לתעדף ולהתמקד).
10. ריבוי מקורות הכנסה זה MUST, ולא רק NICE TO HAVE.
מתחבר לסעיף הראשון, שאנחנו חייבים להתכונן לדבר הבלתי צפוי הבא ומשכורת, זה לא מספיק בשביל להרגיש בטוחים, גם אם היא ממש ממש גבוהה...
11. צניעות - זה השיעור שאני הכי אשמח אם נאמץ בכלל, כחברה.
ההבנה שאנחנו באמת רק בורג קטן במערכת.
ההבנה שאין גורואים בעולם, ושיש לנו עוצמה, שעלינו לשמור עליה, ועם זאת, להבין שאנחנו רק חלק מהשלם ולא נפרדים ממנו.
היכולת לקחת אחריות על החיים שלנו, בלי לנסות לנהל את החיים של האחרים, גם אם אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מצוין מי הם ומה הם צריכים. לפעמים, אנשים רוצים רק שיקשיבו להם, ולא שיציפו אותם בעצות ופתרונות.
להיות מספיק צנועים להבין ששום דבר לא ברור מאליו, שעל כל דבר שיש לנו, עלינו להודות, ושאם זכינו... עלינו לחלוק עם אחרים...
צניעות, להסתפק בהרבה פחות ולא להיות כל כך בזבזנים, (גם אם זה אפשרי), ו"בטוחים" שהעולם שייך לנו... (מתוך בעלות במקום מתוך שותפות ו"שכנות" טובה, עם כל מה שקיים כאן).
צניעות להבין שאנחנו לא לבד, ושהיקום לא מוטל על כתפינו.
צניעות לעשות את הטוב ביותר, בלי לצפות מאחרים, בלי לשפוט אחרים, אלא מתוך הבנה שכולנו קשורים, ושהכל קשור, וכשאנחנו עושים את הטוב ביותר, אנחנו משפיעים על העולם לטובה (וכמו שאמר מהטמה גאנדי: "היה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם".
12. לקחת פסק זמן בלי להרגיש אשמה - לנצל את הזמן לא רק לעשות, אלא פשוט להיות. לתת לעצמנו אפשרות להכיר את עצמנו טוב יותר, לחשב מסלול מחדש, מי אנחנו, מה אנחנו רוצים, אוהבים, מה חשוב לנו, ומי אנחנו רוצים להיות...
13. לנצל את הזמן, לדברים שלא היה לי זמן לעשות, במקום לשבת ליד הטלפון רוב היום, או מול הטלוויזיה.
14.לחשוב מחוץ לקופסה - הזמן הזה מביא הרבה אתגרים, משפחתיים, כלכליים, חברתיים, וכד'... זה הזמן לחשוב מחוץ לקופסה ולראות מה אפשר לעשות אחרת.
נתקלתי השבוע בפייסבוק במישהי שיצרה קלפי קורונה, כמשחק משפחתי להתמודדות עם המצב.
יש הרבה דברים שאפשר לעשות, שהם גם פרודוקטיביים, וגם יגרמו לנו להרגיש טוב יותר, ולשמור על תחושת עשייה.
15. לחפש דרכים חלופיות - כשחוקרים אנשים מצליחנים, מה גרם להם להצליח, הם בדרך כלל עשו משהו שונה משאר האנשים... זה הזמן לפתח את ה"שרירים" של היצירתיות, ולחפש דרכים חלופיות... אחד הדברים שאני לקחתי על עצמי הוא להסתכל על כל מיני מיני סדרות דוקו, שמביאות לחשיבה אחרת, או להסתכלות אחרת על דברים. שתיים שראיתי בינתיים וממש תרמו לי היו: עולמם הסודי של בני הארבע, ומיליון צפיות ביוטיוב. הסדרה הבאה שאראה זה על וורן באפט, המשקיע הכי גדול בעולם.
(ובהקשר לזה, זה גם זמן מצוין ללמוד, לעשות קורסים, לחזור לקורסים שעשיתם, כדי להעשיר את הידע והמיומנויות. זה מה שאני עושה, בימים אלה).
16. גם זה יעבור...
ברור לי שהקורונה הגיעה אלינו, אחרי שהיו הרבה נורות אדומות אחרות, קטנות יותר, שקיבלנו, וסירבנו לראות ולהשתנות... (זה יכול להיות המון דברים, מה שעולה לי כרגע זה החור באוזון, השריפה באוסטרליה, הטרור, האלימות בחברה, וכו')...
כל אלה ועוד הרבה, מהווים נורות אדומות שקוראות לנו להסתכל פנימה, לעשות שינוי, להבין שכולנו באותה סירה, כולנו קשורים זה לזה, אלימות זו לא הדרך, ניצול זו לא הדרך, ויש להן מחיר...
קיבלנו עכשיו נורה אדומה שפונה לכלל האנושות, בכל העולם, ואם לא נשכיל עכשיו להבין, להסתכל על הדברים, ולהשתנות... אין איש יודע מה תהיה קריאת ההתעוררות הבאה...
אני מקווה, שהקריאה הזו לא תיתן לנו להתעלם ולהמשיך באותה דרך כאנושות, ואני זוכרת שהאנושות מורכבת מפרטים, ולכן זה הזמן של כל אחד מאתנו לקחת אחריות, ולהיות טוב יותר, לעצמו ולעולם.
הקורונה, בסופו של דבר תעבור, אך אנחנו נישאר... וכדאי שהעולם שלנו אחרי הקורונה, יהיה טוב יותר...
שכולנו נחזיק בתמונת החזון שיש לנו, (כל אחד והחזון שלו), שניקח אחריות, ניצור, נגשים, נאהב את עצמנו, את האנשים סביבנו ואת העולם, ונזכה לחיים טובים ומלאים..
אמן!
חג שמח...