ביום שלישי שעבר, בסוף שיעור ביודנסה המורה שלי אומרת שיש לנו שיר מיוחד לסיום וממשיכה... היום יש ליעלי יום הולדת...
אני בשוק, אומרת במעגל "לא", והיא, חושבת שאני צוחקת, שואלת: "מה, זה לא היום"?
ככה התחלתי את החגיגות 8 ימים מראש...
אבל זה לא תמיד היה ככה.
במשך הרבה שנים לא אהבתי את יום הולדתי... זה היה יום שכבר שבוע לפני, התחלתי להרגיש את הלחץ של מה שלא השגתי בחיי, מה לא עובד... ואת יום ההולדת עצמו הפכתי ליום של חשבון נפש, אכזבה בגלל ציפיות שהיו לי והלקאה עצמית.
(כשאני חושבת על זה היום, כמה בזבוז זמן, אכזבה וכאב היו שם)...
וכידוע, כשמתמקדים במה שאין, במה שלא עובד, חוק המשיכה ממשיך לעבוד ולמשוך לחיינו עוד מאותו דבר.
אני זוכרת שכל כך הייתי שבויה בציפיות של עצמי שדברים יהיו בצורה מסוימת, שאם הם הגיעו "טובים יותר" בפורמט שונה ממה שציפיתי, אפילו לא ראיתי אותם.
אני לא זוכרת מתי היתה נקודת המפנה, אך נראה לי שזה קרה כאשר התחלתי לאהוב את עצמי יותר.
היכולת לקבל את המקום שאני נמצאת בו, בכל רגע בחיי, בלי שיפוט, בלי ביקורת, בלי חבל, בלי אבל... אלא פשוט מתוך הבנה שהזמן הוא אלוהי וכל דבר שלא עבד בחיי כמו שרציתי, היה לטובה והיתה סיבה מאחוריו.
היכולת לקבל את חוסר המושלמות שלי ואת הרעיון שבאנו לכאן כדי להתפתח, אז טוב שכך...
לא. זה לא מסיר ממני אחריות לנהל את החיים שלי ולעשות את הטוב ביותר שאני יכולה, אך זה כן מזכיר לי שיש כוח גדול ממני שמנהל את העולם, וכן, גם את חיי... התפקיד שלי הוא לעשות כמיטב יכולתי בכל רגע נתון, והתפקיד של הרוח להיות שותפה בכל יצירה שלי, שלך, של כולנו, ולהוציא את הדברים לפועל בדרך ובזמן המושלמים.
קשה לי להסביר עד כמה זה משחרר לקבל את הדברים...
לקבל את עצמנו...
לחגוג את עצמנו, למרות חוסר המושלמות.
להיות חופשיה מביקורת, משיפוט ומציפיות... ופשוט להיות וליהנות מהרגע... (וכן, למדתי שבכל רגע אפשר למצוא ממה ליהנות, גם בקשים שבהם).
אז אחרי שיעור ביודנסה, חברה הזמינה אותי לארוחה, שהתחילה בצהריים והסתיימה בערב, פשוט בגלל שהיה לנו כל כך כיף ביחד.
כשחזרתי הביתה, הגיעו אלינו אורחים מחו"ל, שלא ראינו כבר שנים... היה ממש כיף.
אתמול סיימתי לקרוא ספר שממש נהניתי ממנו "אתה תותח" של ג'ן סנצ'רו, שבעקבותיו החלטתי לתת לעצמי מתנה 3 ספרים נוספים והחגיגה נמשכת... לא במשהו גרנדיוזי, אלא באוסף של רגעים מהנים עם אנשים שכיף לי איתם.
מאז ששיניתי גישה, אני מתייחסת ברצינות למשמעות של יום ההולדת, שלי ושל האחרים.
לפעמים אני שומעת אנשים ש"מעבירים" את היום הזה, בלי התייחסות מיוחדת וזה צובט לי בלב.
זה צובט לי כי זה מרגיש לי שהם לא מעריכים את עצם היותם.
תחשבו כמה מרגש היה היום בו נכנסתם לעולם...
אומרים שהאדם נולד ברגע מסוים בו היקום לא יכול להתקיים בלעדיו. אני באמת מאמינה שלכל אחד מאתנו יש אור לחלוק עם העולם ותפקיד לעשות פה וכשאדם לא חוגג את עצמו, את עצם היותו, את מי שהוא, זה מרגיש לי חוסר הערכה... חוסר הערכה לרגע, לאדם, למשמעות שלו בעולם... סוג של להפוך את הרגע לשקוף למרות שלכולנו יש משמעות וכולנו משפיעים על העולם, גם אם אנחנו לא מודעים לזה...
בנוסף, ביום ההולדת, האנרגיה משתנה. מחליפים את המספרים... (סיימתי עם 17.05.2022 והתחלתי את 17.05.2023). לפני שנתיים שמעתי הרצאה מדהימה מאיאנלה על המשמעות של כל שנה. בעצם לכל שנה, שמתחילה ביום ההולדת, יש משמעות אחרת עבור כל אחד מאתנו (צירוף המספרים של התאריך בשנה הנוכחית יגיד לכל אחד מה השנה שלו) וזה נע במחזוריות של 9 שנים.
בקיצור, אם יש משהו שאני רוצה להעביר כאן זה חגגו את עצמכם!!!
ולכל ילידי חודש מאי, אנצל הזדמנות זו, לאחל לכם מזל טוב ושתהיה שנה של חגיגה...
נשתמע בקרוב,
שלך,
יעל
אולי יעניין אותך:
אנחנו בעיצומו של תהליך "שומרים על תדר גבוה", עושים עבודה יומיומית להעלאת התדר, לשיפור הגישה לדברים, להפיכת מה שנראה כלימון ללימונדה.
אפשר להתחיל לתפוס מקום בקבוצה 7 - הצטרפות לתהליך "שומרים על תדר גבוה".
השבוע היה לנו מפגש זום ראשון בקבוצה אינטימית, מה שהעצים כל אחד ונתן לנו הזדמנות באמת להתאמן על הכלי שלמדנו, לתת דוגמאות ולאמץ אותו כדרך חיים. היה מרגש...