בפעם הראשונה שדיברנו היא סיפרה לי שהיא מרגישה שהיא איבדה את עצמה.
היא יצאה מזוגיות ארוכת שנים, 3 ילדים, תפקיד מצוין ופתאום... מה שהיה שגרה ברוכה הפך לריק גדול, בו היתה צריכה לגלות מחדש מי היא, מה היא רוצה, מה היא אוהבת וכו'...
ראיתי את הסיפור הזה בווריאציות שונות, במעברים שונים בחיים.
זה סיפור שחווים אותו הרבה אנשים (נשים וגברים), שהיו כל כך מזוהים עם התפקיד שלהם בחיים, שכשהוא נלקח או כשמשהו השתנה, היתה תחושה של משבר זהות.
דוגמא:
פרידה - כל כך מזוהים עם מערכת היחסים, לפעמים הופכים אותה לתלותית, לוקחים תפקידים מסוימים בתוך מערכת היחסים (גם תפקידים פיזיים וגם תפקידים רגשיים כמו: שליטה, התמסרות, תלות וכד'), שכאשר מתרחשת פרידה בעצם התחושה היא של מי אני עכשיו כשאני לא במקום שהייתי.
גירושים - התמודדות עם שינוי סטטוס, מלהיות חלק ממשפחה שלמה להפוך לחלק ממשפחה מחולקת, כבר לא אותה סמכות, הרגל לעבוד כ"יחידה של שניים" בהחלטות, באחריות, במטלות, בחלוקת התפקידים ופתאום למצוא את עצמנו לבד, לחץ כלכלי, איבוד הבית, שינוי מערכות היחסים בתוך המשפחה.
פיטורים - איבוד ה"טייטל" שהיינו רגילים אליו, לפעמים זה סמל סטטוס, ביטחון כלכלי, פגיעה בערך העצמי ובביטחון העצמי, פחד לא להסתדר, לא למצוא עבודה מלהיבה בתנאים מתאימים וכו'.
ילד שעוזב את הבית - תחושה של ריקנות, איבוד המשמעות, שעמום, דאגה, דיכאון, חרדה וסוף.
מוות - אובדן שמשתלט, פחד, ריקנות, תלות, משמעות של עצמנו ו/או של החיים וכד'.
בכל אחת מהדוגמאות, אנחנו מאבדים משהו מהזהות שהיתה לנו לפני המשבר ומרגישים צורך לבנות זהות חדשה שאנחנו לא באמת יודעים מי היא. אנחנו חייבים להתחיל להכיר אותה כדי להתחיל לבנות אותה.
הרבה פעמים בהתמסרות שלנו למשהו, אנחנו מוותרים על חלקים מעצמנו. זה לא קורה בכוונה, אך זה קורה באופן טבעי. השגרה והמחויבויות "נוגסים" ברצונות ובתשוקות שלנו, הזוגיות גורמת לנו לחזק את הצדדים הזוגיים ולעיתים להזניח לגמרי את הרצונות והמאוויים שלנו, הצרכים המשפחתיים, הצרכים של המשפחה המורחבת, חברים, קריירה וכד'.
זה לא עניין של טוב או רע, זה פשוט תהליך שקורה, שכשאנחנו "מתעוררים" ממנו, אנחנו פתאום מגלים שאנחנו לא זוכרים מי אנחנו באמת...
מי היינו לפני ש:
השתחררנו מהצבא, התחתנו, התחלנו לעבוד במקום מסוים, הבאנו ילדים לעולם, בנינו בית, וכד'.
כשניהלנו את השיחה הזאת בה סיפרה לי אותה אשה מדהימה שהיא מרגישה שאיבדה את עצמה, הבנתי לגמרי למה היא מתכוונת.
לכולנו יש מלא טייטלים שקיבלנו מיום שנולדנו:
ילדים של... אחים של... נכדים של... תלמידים של... חברים של... סבים וסבתות של...
גאונים, מצחיקים, שובבים, לוזרים, יפים, ועוד... ובהמשך, תלמידים מצטיינים, או להיפך, כאלה שבאים רק לבקר בכתה, חביבי המורה, שנואי המורה, מלכי הכתה, ילדי הכאפות וכו'... בהמשך, לוחמים, שק"מיסטים או ג'ובניקים, בעלי תואר או לא, מצליחים, או "נכשלים", בני זוג ל... הורים ל... בעלי מקצוע כזה או אחר וכו'.
כל הטייטלים האלה גרמו לנו להרגיש דברים מסוימים, לתפוש את עצמנו בצורה מסוימת, להתנהג בצורה מסוימת ובדרך כזו או אחרת, הרחיקו אותנו מעצמנו, מהחלומות שלנו, מהדברים שמלהיבים אותנו, שממלאים אותנו באנרגיה חדשה.
במשך שנים כששאלתי את עצמי מי אני, התשובה שהיתה לי היתה "ישות רוחנית שחיה בעולם פיזי". זו ההגדרה הכי קרובה שמצאתי למה שאני מרגישה (כמי שעושה עשרות שנים עבודת התפתחות אישית).
זה הביא מבחינתי לידי ביטוי את האמונה שיש לי שהכל אפשרי ושיש לנו יכולות בריאה ויצירה מדהימות מול המגבלות שאני שמה לעצמי כאדם, שהתפישה שלו מבוססת על העולם הפיזי בו אני חיה.
בחודשים האחרונים, התחלתי שוב לחקור את הנושא ומצאתי מהות יותר עמוקה, או יותר מדויקת למי שאני.
זו גם אחת המשימות המעניינות שהתחלתי לתת למתאמנים שלי, לנסות להבין מי הם מעבר לכל הטייטלים, ההתנסויות, התפקידים שקיבלו ו/או שלקחו על עצמם לאורך השנים ו/או מה שאומרים עליהם.
זו הבנה שמחברת אותנו מחדש לעוצמות שלנו, לעומקים שלא הכרנו, לדברים שאנחנו רוצים, אוהבים, חזקים בהם ובעיקר, ליכולת שלנו ליצור את המציאות שאנחנו רוצים.
כשאנחנו מבינים מי אנחנו (וזה תהליך שיכול לקחת חודשים ושנים), אנחנו מכירים בנו, בעוצמות שלנו וחווים את המשברים שמתנהלים בעולם שלנו כחלק ממציאות שצריך להתמודד איתה, אך לא כזהות שלנו.
כשאנחנו יודעים מי אנחנו אנחנו יכולים להשתמש יותר טוב במשאבים שלנו ובמשאבים שעומדים לרשותנו כדי להתמודד עם המשברים שהחיים מביאים ולא נותנים למשברים ו/או למעברים בחיים "למחוק" יותר את הזהות שלנו.
אנחנו יודעים שיש לנו חובה כלפי עצמנו וכלפי העולם לחיות ב - WELL BEING.
אני תיארתי כאן סיטואציה אחת, אך זכיתי לראות את זה שוב ושוב, איך קל לנו מאד לתת לחיים - לאנשים אחרים, לסיטואציות, להשתלט על חיינו, להכניס אותנו ללופים שמשחזרים את עצמם בחיינו ו"לאבד את עצמנו"... אך הרבה יותר מדהים לראות שתוך חודשים בודדים אפשר לשנות את זה, להכיר את עצמנו מחדש, לבחור בעצמנו (למרות ובתוך כל המסגרות שאנחנו משתייכים אליהם) ולהבין שאנחנו לא שום טייטל שיש לנו ושמעבר לזה, כשיש לנו את עצמנו האמיתי, יש לנו כמעט הכל... (או לפחות את הדברים החשובים באמת)...
הרהורים שעלו בעקבות פתק שהזכיר לי את השיחה הראשונה הזאת...
מאחלת לך יום מהמם!!!
שלך,
יעל
אגב, בחרתי את התמונה הזאת שמייצגת את הקולות שבראש, את הזהויות השונות והבדויות שלנו שלעיתים גורמות לנו להרגיש שאיבדנו את עצמנו...
אולי יעניין אותך:
תהליך אימון אישי - פשוט ליצור איתי קשר 054-4923833
המדריך לאהבה עצמית - הספר שיכיר לך את עצמך, כפי שלא הכרת =>> להזמנה לחצו כאן!
מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו - הספר שמתמקד במערכת היחסים שלנו עם האגו, שיכול לקחת אותנו לתהומות, או להוביל אותנו לגבהים, אם רק נדע איך להשתמש בו =>> להזמנה לחצו כאן!
ערכת "עשרה כלים לאימון עצמי" - עשו זאת בעצמכם. ערכה שתתן לך עשרה כלים לאמן את עצמך ולשפר את איכות חייך. =>> להזמנה לחצו כאן!