לפני שנים התקשרה אלי חברה והציעה לי להצטרף אליה לקורס תקשור.
סירבתי.
אני מאמינה שכולנו מתקשרים...
אולי לא תמיד בדרך שחשבנו עליה, אולי אנחנו לא ממש מודעים לזה ושמים לב למסרים שמגיעים, אבל לכולנו יש "בילט אין" את היכולת הזאת ומה שמאפשר לנו לזהות אותה, בעיני, זה מודעות, תשומת לב והתנתקות מרעשי הסביבה ומהפטפוט הבלי פוסק של המוח.
בנוסף, לכל אחד יש את הדרכים שהיקום "מדבר" אליו ולפעמים הדרך בה אנחנו מקבלים מסרים, היא לא הדרך שאנחנו מצפים לקבל אותם ולכן, אנחנו מתעלמים מהם.
אחת הדרכים שכבר עשרות שנים אני מקבלת מסרים, היא שירים.
אני יכולה הרבה פעמים ללכת לישון עם התלבטות מסוימת, אני מבקשת לקום בבוקר עם תשובה, ואני מקבלת תשובה בצורת שיר. לפעמים אני אפילו לא יודעת אף מילה בשיר ופשוט מתחילה לחפש, דרך כל מיני רמזים, את השיר באינטרנט.
כך קרה לי השבוע עם השיר "כך ברא אותך הטבע, עם קצת דמיון ומחשבה חופשית"...
או שבועיים שרץ לי בראש השיר UNA PALOMA BLANCA, שאני לא יודעת מילה ממנו, וכשחיפשתי את המילים מצאתי את המשפט המדויק שהיה בשבילי: No one can take my feedom away.
יש המון דרכים שמסרים מגיעים.
זה יכול להיות מישהו שפגשנו ואמר לנו משהו.
לפעמים זה אפילו משהו שאנחנו יודעים, אך הדרך שבה הוא מגיש את הדברים עושה את ההבדל.
זה יכול להיות דרך סרט, סימנים בשמיים, ציפורים, תחושה בגוף, מחשבה, או כל דבר אחר...
למה אני כותבת על זה?
כי ממש חשוב לי שנזכור תמיד את העוצמה שלנו.
אנחנו בתקופה שהאנרגיה מתעצמת והרבה אנשים חווים דברים שלא חוו לפני כן.
לעיתים אנחנו "עולים על הגל" ולעיתים זה מרגיש כ"חוסר אונים", "שיתוק", פחד וכד'...
אלה הרגעים שאנשים הרבה פעמים מחפשים מישהו ש"ינהיג" אותם, מישהו שיגיד מה יהיה, איך יהיה וייתן להם סוג של תחושת ביטחון, שהדברים יסתדרו.
ככל שנרגיש מחוברים יותר להדרכה, כך יהיה קל יותר להתמודד עם חוסר הוודאות שמאפיין את התקופה.
(תמיד החיים הם סוג של נעלם, אך משיחות עם לא מעט אנשים התקופה הזאת מוקצנת. אולי זה המעבר בין עידנים שיש לו השפעות ארוכות טווח, אולי מה שמכנים "חבלי משיח" ואולי זה פשוט עייפות על מה שעברנו כחברה - קורונה, בחירות, בחירות ועוד בחירות וכו'...).
אני באמת מאמינה שהכל קיים בתוכנו.
זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להתייעץ עם אחרים, או לבקש עזרה, אך זה אומר לשים לב לגבול הדק בין להיעזר לבין להיתלות בתשובות שמגיעות מבחוץ.
זה אומר לא לוותר על העוצמה שלנו באמונה שמישהו אחר יודע יותר טוב מה נכון או טוב לנו, מה אנחנו יכולים ומה לא, מה התפקיד שלנו בחיים וכד'.
כישויות רוחניות שחיות בעולם פיזי, אין מצב שלא נהיה מחוברים לרוח... העניין הוא, שהרבה פעמים אנחנו מותנים לקבל את התשובות מבחוץ, מתייחסים למה שאנחנו רואים כמציאות (ולא, זה רק תפישת המציאות), ומחפשים לראות שינוי בעולם הפיזי כדי ליצור שינוי פנימי, במקום להיפך.
מה שנמצא בחוץ הוא רק השתקפות של מה שקורה בפנים ולכן, כדי שההשתקפות תשתנה, עלינו לשנות קודם בפנים.
בעודי כותבת מילים אלה, אני שואלת את עצמי, האמנם?
ואני מבינה שאני זקוקה לדיוק...
החוץ בהחלט משפיע על הפנים (לא רק הפנים על החוץ).
כאשר אנחנו חווים משהו קשה, המצב רוח שלנו משתנה, האנרגיה יורדת וזה לגמרי משפיע עלינו. גם כאשר אנחנו חווים חוויה מרוממת, זה מעלה לנו את התדר ומשנה את התחושה הפנימית. אנחנו אנושיים, זה טבעי שנרגיש כך.
העניין הוא, שלמרות היותי אנושית, חשוב לי לפתח מאד את החלק הרוחני.
החלק שיודע את הערך שלי, כישות רוחנית ולא מחכה לקבל אישורים מבחוץ.
החלק שיודע שהיקום מתקשר איתנו ושיש לו תשובות וסימנים נפלאים עבורנו.
החלק שיודע שאני חייבת לסמוך על עצמי, כי נולדתי בצלמו של אלוהים וכל התשובות עבורי נמצאות כאן.
החלק שיודע שיש לי עוצמות הרבה מעבר למה שאני חושבת, מודעת ומשתמשת... וחלק מההתפתחות שלנו כאן היא להתחבר לעוצמות האלה.
לסיכום, כמו שחוה אלברשטיין שרה, אני יודעת ש"כולנו רקמה אנושית אחת חיה" וזה כולל את האנשים, הטבע והרוח על כל גווניה... בדיוק כמו שכתוב בספר "קורס בניסים".
ההפרדה שאנחנו חווים, היא אשליה של האגו.
לרוב אנחנו לא מרגישים את החיבור הזה, בין כל הגירויים שנמצאים סביבנו, (אבל כשקורה שמרגישים לשברירי שניה, זה פשוט מדהים). לפעמים אנחנו מבקשים סימנים, רמזים, או תקשורת עם העולם שמעבר, אך זה לא מגיע בפורמט שאנחנו חושבים שזה יגיע ונראה לנו שלא קיימת תקשורת, אך זה לא נכון.
התקשורת קיימת כל הזמן, רק לא תמיד אנחנו יודעים להתחבר לשדה האנרגטי הזה מתוך כוונה ולהרגיש את החיבור.
מציעה לכל אחד ואחת פשוט לעצור כמה דקות, לשים לב לתחושות, לגוף (גם הוא מדבר אלינו), לסימנים ודרך כל אלה, לחיזוק הקשר שלנו עם עצמנו...
אחד הדברים שאני אומרת בהשתאות, לפחות פעם ביום, הוא כמה העולם הוא מדהים... כל מה שאנחנו צריכים, זה לאפשר לעצמנו לקחת כמה דקות של שקט כל יום, ולראות את היופי העוצמתי הזה.
אגב, התמונה שבחרתי ממחישה את החלון הזה, שלפעמים נפתח לנו להצצה ואז נגלה לנו עולם מופלא שהוא לגמרי חלק מהקיום שלנו ורוב הזמן אנחנו לא ממש מודעים אליו.
מזמינה אתכם לשתף אותי בתגובות למטה או במייל חוזר על הדרך בה אתם מקבלים מסרים מהיקום.
שלכם,
יעל