בחרתי לשים את התמונה הזו, כי אלה חלק מהשאלות שיכולות לעלות בנו כאשר דברים לא מסתדרים...
אני מעלה את הפוסט הזה מכיוון שלאורך השנים, הן באתר והן דרך "מועדון הטיפ השבועי", דיברתי על המון כלים ורעיונות ליישום שמטרתם לעזור לנו לשפר את חיינו וליצור את החיים שאנחנו רוצים, וממש חשוב לי שמעבר ללקרוא את זה, אנשים יישמו את זה בחיים שלהם, כי ללא ספק יישום יוצר שינוי ובוודאי מעניק לנו את המתנה של ליצור חוויה אחרת עבורנו, גם כשהדברים לא מסתדרים.
כבר הרבה פעמים ציטטתי את איאנלה המורה שלי שאומרת שמודעות היא צעד ראשון לריפוי ואני חייבת להוסיף כאן שלבחור לפעול מתוך מודעות זו בחירה שאנחנו נדרשים לעשות בכל סיטואציה מחדש, והבחירה הזאת כל פעם היא זאת שתעשה את ההבדל אם נרגיש קורבן, או היוצרים של חיינו.
ביום שלישי האחרון נסעתי לערוך קניות. זה קורה בכל שבוע, זה תמיד באותו סופרמרקט, אך הפעם החוויה שלי הייתה שונה בתכלית.
בדרך כלל אני חונה באותו אזור, והפעם, איך שהגעתי התפנתה חניה ממש קרוב לכניסה, ואני שמחתי לחנות שם.
הייתי בסופר במשך 57 דקות (הפנגו ספר) וכשיצאתי, לתדהמתי גיליתי שבמשך הזמן הזה, מישהו נכנס לי באוטו ושבר לי את כל הפרונט. הוא לא השאיר פתק, אפילו לא התנצלות, רק אותי המומה וכואבת לראות את האוטו השמור שלי "פצוע".
התקשרתי לסוכן הביטוח לשאול מה עושים וכמה תעלה לי ההשתתפות העצמית, כעסתי על כך שאני צריכה לשלם על משהו שלא הייתי שותפה לו (בהמשך כמובן בירכתי על כך, ממש היה עדיף שלא ראיתי, לא היה לי חלק בזה, לא נפגעתי, ולא נשארתי עם טראומה) ומעבר לכעס חשתי עצבות גדולה... עצבות על כך שאנחנו הישראלים, כישות קולקטיבית, משתנים. כבר אין מקום כל כך למצפון, למוסר, לאחריות, לאכפתיות וכו'...
כמה שניסיתי לשכנע את עצמי שהכל יתוקן ויהיה בסדר, וזה רק כסף, ויכול היה להיות יותר גרוע וכל הסיפורים שהם לגמרי נכונים, במשך 3 ימים לא יכולתי להשתחרר מהתחושה הקשה שהייתה בי. זה היה מעבר לאוטו, מעבר לכסף, מעבר לזמן שלא יהיה לי אוטו ולטרטור ללכת למוסך... זה היה משהו באמון שלי שנשבר... ונתתי לעצמי לחוות את הרגשות האלה, עד שישתחררו... אבל במקביל הבנתי שאם זה קרה, יש לי אחריות על זה, וללא ספק, בלי להיות מודעת, אני זו שמשכתי את הסיטואציה הזאת לחיים שלי וזה הזמן להסתכל על התודעה שלי.
לקחתי מחברת וכתבתי את כל מה שעולה לי לגבי הסיטואציה: רגשות, מצבים (אובדן שעות עבודה, טרטור ללכת למוסך ההסדר, הוצאה כספית לא מתוכננת וכד') ואז הסתכלתי פנימה, לראות מה זה משקף לי...
אז הדבר הראשון שעלה לי היה שכבר קרוב לשנה אני רוצה לצאת לשלושה ימי התבודדות - להתחבר לעצמי מחדש, בלי הסחות דעת, וכל חודש אני דוחה את זה... כי אני לא יכולה לעזוב את העבודה, כי התחלתי תחום חדש שההתמקצעות בו דורשת ממני לא מעט כסף, כי אין לי זמן וכו'... אז הנה - יש זמן, יש כסף, ואם לא עצרת לבד - היקום עוצר אותך...
הדבר השני שהיה לי זה פגישה עם חברה שנקבעה כבר שבועות מראש. כמה ימים לפני הפגישה ממש לא בא לי לקיים אותה. יש לי הרבה לחץ בעבודה ואני בהרבה עשייה והפגישה הזאת, למרות שהיא כייפית ביסודה, הרגישה לי בשבוע האחרון כבזבוז זמן בסיטואציה שאני נמצאת. מצד אחד לא ממש הרגיש לי נכון לקיים את הפגישה, בגלל מה שציינתי, ומאידך, לא הרגשתי נוח לדחות אותה, כי כבר הרבה זמן לא נפגשנו ולקח זמן עד שהצלחנו לתאם וכו'... - אז הנה, היקום דאג לכך שהפגישה תדחה.
עברתי על עוד כמה דברים שהבנתי שהם השתקפות שלי ושל מה שקיים בתודעה שלי, שביסודם שמתי לב שבגלל ההשקעה הרבה שלי בעבודה, קצת שכחתי את עצמי, קצת עברתי למוד של צריך להספיק, במקום צריך להיות... וקצת הזנחתי כמה דברים שחשובים לי, ביניהם ללכת בפארק שלוש פעמים בשבוע... הבנתי שהגיע הזמן לסדר את סולם העדיפויות מחדש ולבחון את הדברים...
היה לי ברור שאני משכתי את הסיטואציה הזאת לחיים שלי, וגם העובדה שממש לא כיף לי איתה, לא מסירה ממני את האחריות לה.
אז נכון, האיש שגרם לי לנזק, לא התנהג כראוי, בלשון המעטה, אך אין לי מה לעשות עם זה, פרט ללהבין שהוא היה שליח בתוכנית הלימוד שלי ולהודות על ההזדמנות ליצור שינוי לפני שהדברים יתקרבו אלי יותר ואז הפגיעה עלולה להיות חמורה יותר.
אני משתפת בסיפור שלי כאן עם תקוה גדולה מאד להעביר את המסר... חוק המשיכה תמיד עובד, בין אם אנחנו מודעים אליו ובין אם לא, וזה לא משנה מה קורה בחיינו, המפתח לשינוי/לריפוי נמצא אצלנו. כשמשהו לא עובד בחוץ, זו נורה אדומה שמורה על כך שמשהו דומה או מנוגד לו, לא עובד בפנים.
אני בטוחה שאם הייתי לוקחת את החופש שרציתי, אם הייתי מבטלת את הפגישה ואם הייתי מאזנת בין עבודה לשאר הדברים שאני רוצה, השיעור הזה לא היה מגיע...
אני מאמינה שזו הייתה גם הזדמנות ללמוד לשחרר קצת את ההיקשרות שלי לדברים, הזדמנות להכיר ברגשות ולעבד אותם, לראות את הברכה, גם כשהיא מגיעה בתחפושת, ובעיקר לא להיכנע ל"צריך" - כי תמיד יש לנו אינספור מטלות שצריך לעשות, אלא לבחור בחירה מודעת, בכל רגע מחדש.
אז אם אני צריכה לסכם בקצרה את הדברים אני אגיד שחשוב לשים לב לנורות האדומות שמגיעות אלינו ומורות לנו שצריך לחשב מסלול מחדש, כי אם נתעלם מהן, הן יופיעו לנו מול הפרצוף בצורה פחות נעימה. ולזכור, שכשמשהו לא עובד בחוץ, זו הזדמנות להסתכל על מה שקורה בפנים, ולשנות את מה שלא מתאים....
מזמינה אותך לכתוב בתגובות איפה החוויה של נורות אדומות פוגשת אותך...
נשתמע בקרוב,
יעל.