נשמע פרדוקסלי מה שכתבתי בכותרת? לצערי, זה ממש לא!
קארל יונג אמר פעם: "עד שלא תהפוך את תת המודע שלך למודע, הוא ימשיך לנהל את חייך ואתה תקרא לזה גורל".
ההיגיון אומר שאם יש לנו חלום שאנחנו ממש רוצים להגשים, נעשה הכל כדי להגשים אותו, במציאות, רוב החלומות נשארים במגרה וחיים שלמים עוברים בלי שאף אחד "ינער" מהם את האבק.
אז למה זה קורה?
מאיפה נוצר הדיסוננס הזה בין הרצון להגשים לבין היכולת או המוכנות שלנו לעשות את המירב כדי להגשים את זה?
לפני שאכתוב על הדיסוננס, חשוב לי לציין כמה מהסיבות למה כדאי וחשוב שנגשים את החלומות שלנו:
1. זה משמח להשיג משהו שאנחנו שואפים אליו.
2. זה נותן תחושת מסוגלות, משמעות וערך כאשר אנחנו מוכנים להשקיע/לעשות כדי להגשים את החלומות שלנו.
3. זה עוזר להתאמן אמונה, נחישות, התמדה, ומכאן לפתח הערכה עצמית גבוהה וביטחון עצמי.
4. זה מהווה השראה הן לעצמנו, להסתכל על ההישגים שלנו והן לסובבים אותנו וכבר אמרו לפני, שדוגמא אישית היא הדרך הכי טובה ללמד ולתת מוטיבציה לאנשים הקרובים לנו (משפחה, חברים, חברים וירטואלים ועוד)...
5. זה גורם לנו להתפתח, לצאת מאזור הנוחות, לאתגר את עצמנו ולטפח גישה חיובית, לעצמנו, לעשייה שלנו, למשמעות של מה שאנחנו עושים ולסביבה. כל אלה "מגדילים" אותנו והופכים את מה שהיה לא נוח אתמול, לנוח מאד מחר.
6. זה עוזר לנו ליצור מומנטום (תאוצה של תהליך, התפתחות בתנופה) של עשייה/הגשמה, כך שהיכולת שלנו ליצור ולהגשים עוד, כל הזמן מתגברת.
אז ברור שממש כדאי לנו להשקיע בלהגשים את החלומות שלנו וברור לנו שזה מתגמל הן בהישג, הן בתחושה הטובה שהוא מביא עמו והן במומנטום שהוא יוצר ובכל זאת, אנחנו לא עטים על החלומות שלנו בתחושת שליחות (כלפי עצמנו ואולי גם כלפי העולם, הרי גם עליו זה משפיע), כדי להגשים אותם.
הסיבה לכך היא התנגדויות...
והסיבות העיקריות שאנחנו לא מתנגדים להתנגדויות הן: פחד, וחוסר מודעות לכך שאנחנו מתנגדים.
בתמונה שבחרתי לפוסט הזה, רואים מישהו מתאמץ לקחת אבן ענקית ולהעלות אותה לראש ההר. (איך אני יודעת, כי זה השם של התמונה באתר ממנו היא נלקחה. "התגברות על דחיפת האבן"). כאילו לא מספיק מאתגר לטפס על ההר, הוא לקח על עצמו לעשות את זה עם מטען עצום.
עצם הטיפוס במעלה כה תלול מאתגר, התוספת של משקל האבן הופך את זה מאתגר שבעתיים... זה נקרא התנגדות.
על הכוח שהמטפס מפעיל כדי לעלות למעלה, הוא מקבל התנגדות הן משיפוע המדרון והן מכובד האבן.
ואיך זה עובד בחיים שלנו, בנושא של הגשמת חלומות?
פשוט.
נניח שאני רוצה לנסוע לטיול (ארץ, חו"ל לא משנה)... וברגע הראשון אני מתלהבת ומתחילה לרקום את החלום במוח שלי, מתחילה לתכנן, לראות תמונות, לדמיין בראש איפה אהיה, מה אראה, מה אעשה, אפילו חושבת על תאריכים וכו'... מתחילה להרגיש את התחושה הטובה של חופשה מתקרבת, נוף קסום, אין מחויבויות, אוכל טוב, חוויות ובעצם, מכינה את התשתית לרובד האנרגטי שיתחיל לפעול, בהתאם לחוקי היקום... ואז... קול קטן ומוכר מגיע... זה יכול להיות קול של האגו, האמא, האשה, הבעל, החמות... YOU NAME IT, ושואל: "השתגעת"??? איך את רוצה לצאת לטיול עכשיו??? שכחת שיש משכנתא, שאין כל כך הרבה עבודה בתקופה הזאת, שאנחנו חייבים ל... וכו' וכו'...
בשנייה הראשונה יש לך עוד מחשבה שזה יסתדר, ואפילו יש לך תכנית פעולה שגרמה לך להאמין שההוצאה לא כל כך גדולה ושאפשר לעמוד בה, אך כל ה"כפתורים" שנלחצו אי שם, בתת המודע, ששמע את המילה "השתגעת" מתחילים להביע התנגדות. זו לא התנגדות שאנחנו מרגישים אותה, זה "רק" לחיצה על כמה כפתורים שאנחנו צריכים לעבוד עליהם מתישהו, אך חוק המשיכה עובד וכשהוא מרגיש התנגדות הוא מזמן לחיינו כוח דומה... פתאום האוטו מתקלקל וצריך לשריין כסף למוסף, פתאום מישהו קרוב חולה, פתאום שברנו יד/רגל והפכנו ל"לא שמישים" בנוגע לטיול וכד'...
ההתנגדות שלא הרגשנו שקיימת בתוכנו, אלא ראינו בה משהו שבא מהאחרים ושאנחנו רק צריכים "לשכנע" שזה יעבוד, התחילה לתת את אותותיה ולמשוך לחיינו כוח דומה.
ההתנגדות נמצאת בחיי כל אחד מאתנו, הרבה מעבר למה שאנחנו מודעים לה.
כל מחשבה אוטומטית היא פוטנציאל של התנגדות למשהו, מכיוון שהיא "שבויה" בהרגלים ולא רואה את האופציות האחרות.
בכל פעם שאנחנו אומרים "לא", בלי לעצור לרגע ולחשוב, אי אפשר, כן אבל..., לא יכול/ה, הלוואי ש..., כל תירוץ שאנחנו מביאים לשולחן במעטה של "סיבה"...
כל ניסיון לשליטה, לדעת!!!, להצדיק את עצמי, זו התנגדות.
במקרים שאנחנו רוצים לעשות משהו ופתאום נופלים או חוטפים מכה שלא מאפשרת לנו לעשות את מה שאנחנו רוצים, זה סימן להתנגדות.
במקרים בהם אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים על למה לא, במקרים בהם אנחנו נותנים לפחד לדבר/לנהל את ההצגה, במקרים בהם אנחנו חושבים שאין לנו ברירה ויש רק פתרון אחד לסיטואציה... יש מקום לבחון את ההתנגדות שמסתתרת.
זה לא משנה כמה זה באמת מפחיד, או כמה אנחנו מאמינים לסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, עדיין שווה לבדוק למה אנחנו מתנגדים.
לבדוק למה אנחנו מתנגדים לא אומר שאנחנו חייבים להסכים לכל דבר, אלא זה אומר להכיר את עצמנו, לזהות מה מפעיל אותנו ולאפשר לעצמנו לבחור לפעול על פי ההרגלים, או לפעול אחרת... זה אמור לתת לעצמנו את האפשרות לחקור טריטוריות חדשות שלרוב פחות נוחות לנו, רק בשביל להגדיל את עצמנו, בשביל ההתפתחות שלנו ובשביל האפשרות שאולי נגלה דברים חדשים.
חוק הקוטביות אומר שמול כל אפשרות יש אפשרות מנוגדת לה ובין שתי אפשרויות מנוגדות, יש אינספור אפשרויות שלרוב אנחנו לא רגילים להסתכל עליהן, או לקחת אותן בחשבון.
כאשר אנחנו שואלים את עצמנו שאלות לגבי ההתנגדות שעולה, יש לנו אפשרות לגלות חלק ממרחב האפשרויות שלא ראינו קודם.
אז נכון, רוב בני האדם לא אוהבים/פוחדים משינויים ואוהבים להישאר בבינוניות מוכרת מאשר לתת לעצמם את האפשרות ליצור לעצמם חוויות יוצאות מן הכלל, אבל היי... אנחנו לא חייבים להיות רוב בני האדם...
לאחרונה היתה לי בעיה עם אחד הספקים שלי, שלא נותן לי את כל המידע שאני צריכה מהדו"חות שלו.
בהתחלה זה נראה באג, אבל בהמשך הבנו שזה בגלל שהם סגרו את חברת הבת שלהם, שהיא זו שסיפקה חלק מהדו"חות.
האמת שמהרבה בחינות כל כך טוב לי לעבוד עם החברה הזאת, שממש לא בא לי להחליף אותם... אבל אז שאלתי את עצמי האם אני באמת מוכנה ללכת אחורה? האם אני באמת מוכנה להתפשר על דו"חות לא מספקים שגורמים לי נזק מצטבר, בסופו של דבר... (אני בכלל לא מבינה איך חברה כזו יכולה להרשות לעצמה ללכת אחורה)...
היה ברור לי שלהתפשר כאן זו לא אופציה.
אז כן, היה פחות נוח לחפש ספק חדש, ולשלם יותר עבור השירות שלהם, וזה גם גורר הרבה שינויים שאני צריכה לעשות בתוך האתר אבל... כל אלה התנגדויות... ברגע שהחלטתי שאני לא מוכנה להתפשר, ההתנגדויות לא רלוונטיות, אלא איך עושים את הדברים בדרך הקלה והמהירה ביותר...
אז, חשוב לי לעודד אותך להגשים את החלומות שלך ולא לתת להתנגדויות "לכופף לך את היד" ולנצח. הרווח שבהגשמה גדול לעין שיעור מכל קושי או אתגר שעומדים בדרך. ואני אשמח לחלוק איתך כמה כלים להתמודדות עם ההתנגדות:
1. לא לפחד ממנה. התנגדות זו רק התנגדות... צריך להבין מה יושב מתחת, איזה רגשות, מחשבות, אמונות יצרו את ההתנגדות הזו ולתת להם מענה.
2. לשאול את עצמך שאלות כל פעם שעולה התנגדות. לזהות שזו התנגדות ולשאול את עצמנו למה... למה ישר סירבתי, למה אני חושבת שאני לא יכולה, למה אני נותנת לפחד לנצח וכו'... אני אישית אוהבת לכתוב את הדברים, זה עושה לי סדר...
3. חשוב לזכור, ככל שאנחנו מתנגדים למשהו, מופעל כוח דומה מולנו שיוצר מצב ש"מצדיק" את ההתנגדות שלנו, זה אומר, ככל שאנחנו מתנגדים, אנחנו מקשים על עצמנו יותר. אנחנו מפסיקים את הזרימה הטבעית של דברים, התחדשות מול שחרור של מה שלא מתאים יותר.
4. לבחור להגיד יותר כן לחיים.
ראיתם את הסרט "יס מן" עם ג'ים קארי? הוא בדיוק מלמד את הלקח הזה.
זה לא אומר שכמו בסרט, על כל דבר חייבים להגיד כן, אנחנו לא מחפשים להיות בשום קיצוניות, אך זה כן אומר, לאפשר יותר זרימה בחיים, להרחיב את הגבולות שלנו, לתת לתהליך ההתפתחות שקיים בכל דבר בטבע, להתקיים גם בנו, בלי שנפריע לו.
5. לאמץ הסתכלות על החיים שהיא לא שחור, לבן, כן או לא, אלא לשים לב גם למה שביניהם... במקום להגיד לעצמי אני לא יכולה לעשות את זה, לשאול את עצמי איך אני יכולה לעשות את זה, לבקש עזרה, לשתף, לעשות סיעור מוחות, להיות פתוחים לאפשרויות, לשינוי, להתפתחות.
היי, הרי שינוי הוא הדבר הכי קבוע בחיים שלנו, אז למה שלא נתיידד איתו?
6. להיות מוכנים להשקיע לפחות אותו מאמץ שאנחנו רגילים להשקיע בהתנגדות, בהתפתחות אישית, בשינוי, בעשייה אחרת, בהתמסרות... ולפתוח את הדלת לניסים לקרות...
מזמינה אותך לשתף אותי במה הפוסט הזה עורר בך...
נשתמע בקרוב,
שלך,
יעל
אולי יעניין אותך:
הצטרפות לקבוצת "שומרים על תדר גבוה - 6" - יוצאת לדרך ב - 05.05.23 - לחצו להצטרפות!