בפוסט הקודם כתבתי על אהבה עצמית, (אם עדיין לא יצא לך לקרוא, בסוף הפוסט אשים קישור) וקיבלתי שאלה שאני יודעת מעסיקה לא מעט אנשים, ולכן, החלטתי לכתוב עליה את הפוסט הזה והנושא המדובר הוא "יצירת מציאות" ולא "סתם" מציאות, אלא מציאות רצויה.
אז נתחיל ממהי מציאות רצויה, (לפחות בעיני)...
מציאות רצויה היא מציאות בה אנחנו לא מתפשרים על מה שיש, אלא מבקשים ליצור לעצמנו את הדבר אותו אנחנו רוצים לחוות. זה יכול להיות הלייף סטייל שהיינו רוצים, חופשה, כסף, בריאות, משקל אידיאלי, חברויות, שיתופי פעולה וכד'.
אז הבקשה שקיבלתי התייחסה למה אנחנו יכולים לעשות מעבר ללדמיין את מה שאנחנו רוצים, כדי ליצור מציאות רצויה.
אז קודם כל, חשוב להדגיש שדמיון זה אחד הכלים, הכי חזקים, ביצירת מציאות, אם לא הכי חזק!!! העניין הוא שהרבה פעמים קורה שהדמיון מתנגש עם האמונות שלנו, המחשבות שלנו על עצמנו, ההערכה העצמית שלנו (שלא בהכרח תואמת את מה שאנחנו רוצים) וכד', ובמצב כזה של קונפליקט, הדברים מתנגשים ונראה שחוק המשיכה שמופעל על ידי הדמיון, לא עובד.
אז לפני שאדבר על מה עושים, אני אתן עוד כמה כלים ליצירת מציאות רצויה (עליהם דיברתי לא מעט בוובינרים שעשיתי).
1. לכתוב את מה שאתם רוצים, באופן מדויק.
הכתיבה עוזרת ליצור בהירות ומיקוד.
אני יודעת שלא תמיד קל לנו לזהות בדיוק מה אנחנו רוצים. במקרה כזה, כדאי להתחיל ממה אנחנו לא רוצים, ומשם "לגזור" את מה כן.
2. לשים לב למילים שאתם משתמשים בהם.
דוגמא:
אני לא יכולה לרצות לשמור על בריאות ולדבר על מחלות.
אני לא יכולה לרצות להגיע למשקל אידיאלי ולחפש כל הזמן כמה עליתי, או ירדתי במשקל.
אני לא יכולה לרצות שיהיה לי יותר כסף ולדבר על מה שאין לי או להגיד "הלוואי שהייתי יכולה להרשות לעצמי" וכד'...
השפה שאנחנו משתמשים בה חייבת להלום את מה שאנחנו רוצים.
3. יש חוק יקום שאומר שמה שאנחנו שמים עליו את הפוקוס גדל.
זה אומר שכדי שהמציאות הרצויה תגדל ותתפתח לתוך המציאות שלי אני חייבת לשים עליה את הפוקוס. לא להתייחס לדברים כמשאלה, אלא כמשהו וודאי שכבר קיים.
המאתגר הוא, שחייבים לפתח אמונה ולא לתת לרעשים שבחוץ לקבוע את הטון.
כלומר, אם המציאות שאני רוצה היא למשל חופשה, אני לא נותנת מקום לרעשים (פחדים שבאים מהאגו), כמו למשל: אין לי כסף, אני לא יכולה לקחת חופש, וכד'...
הרעיון הוא לא לתכנן את האיך הדברים יסתדרו, אלא להתמקד במה שאני רוצה, כתוצאה שמתקבלת, מתוך ידיעה שהאיך יתגלה בעצמו. זה הקטע שדורש חיזוק האמונה, מכיוון שכל פעם שניפול לספק, זה כאילו גדענו את הגבעול שהתחיל לצמוח ועכשיו במקום לחכות לפרחים ולפירות שיבואו בעקבותיהם, אנחנו מתחילים מהתחלה.
4. הרבה אני מדברת על כך שהזמן הוא אלוהי.
מי שלא מוכן לקבל את זה, פוגע בעצמו ובתהליך יצירת המציאות שלו.
בכל פעם שאנחנו חסרי סבלנות ונראה לנו שכבר "עבדנו" על התודעה מספיק כדי ליצור את המציאות הרצויה ואנחנו עוצרים, או מתחילים לספר לעצמנו ש"אצלי" זה לא עובד, אנחנו חייבים לזכור שהזמן הוא אלוהי.
אף אחד לא הבטיח לנו שאחרי שעה, יום, חודש או שנה הדברים יתממשו.
הדברים קורים בקצב שלהם ובהתאמה לתהליכים מקבילים שמתרחשים וצריכים ליצור סנכרון ביניהם.
לא תמיד אנחנו מבינים את הסיבה למה דברים מתעכבים, אבל כשאנחנו מוכנים לקבל את זה שהזמן הוא אלוהי ושמאחורי כל עיכוב יש סיבה, גם אם אנחנו לא מבינים אותה, ובסופו של דבר, הכל לטובה, אנחנו יכולים ליצור מציאות רצויה מתוך שלווה וביטחון, בלי לעמוד עם סטופר ולחבל בתהליך מתוך חוסר אמונה וסבלנות.
כאשר אנחנו מתייאשים שהדברים לא קורים בקצב שהגדרנו, מרימים ידיים, עוצרים, או גרוע מכך מספרים לעצמנו ש"זה לא עובד", אנחנו פשוט גודעים את הגבעול שכבר כמעט היה מוכן לצאת מהאדמה ומתחילים את הכל מחדש.
אל "תתפתו" לעשות את זה לעצמכם, זה מעשה של חבלה עצמית.
5. הוקרת תודה.
אחד הדברים שאני עושה כבר שנים, זה לכתוב כל יום הוקרות תודה על מה שיש, לעיתים על מה שאין ועל מה שאני רוצה שיהיה.
הוקרת תודה היא אחת הדרכים לשמור על אמונה ולתרגל אותה באופן קבוע.
הוקרת תודה שמה אותנו במקום של ביטחון, שאנחנו יודעים שמה שאנחנו רוצים כבר קורה ומחכים שיתגלם בעולם הפיזי.
הוקרת תודה גורמת לנו לשמור על תדר של יש, תדר של שמחה ומשם קל לנו יותר ליצור מציאות רצויה.
6. יצירת חזון ולוח חזון.
7. בהמשך לפסקה הראשונה שמדברת על לדמיין ועל הקונפליקט שנוצר בין המערכות כאשר אין התאמה בין מה שאנחנו מדמיינים לבין שאר המערכות...
כדי למשוך משהו לחיינו, אנחנו צריכים שתהיה התאמה בין התדר שלנו לבין התדר של מה שאנחנו רוצים.
התדר שלנו נקבע בעיקר מהרגשות שלנו. הרגשות שלנו מונעים מהמחשבות שלנו (גם למחשבות עצמן יש תדר), ככל שאנחנו חושבים מחשבה יותר פעמים, או שומעים משהו יותר פעמים, או משהו שנוגע בנו באופן רגשי עמוק, המחשבות האלה הופכות לאמונות, ובהמשך להרגלים ולמעשים... כך שהתדר נוצר מתמהיל של כל הדברים האלה.
כאשר אין התאמה בין התדר שלנו לבין התדר של מה שאנחנו רוצים, גם אם נדמיין את הדבר שאנחנו רוצים, כנראה שלא נגיע אליו, כי הוא נמצא בשני קווים מקבילים.
כמובן שבאופן מכריע גם מערכת היחסים שאנחנו מנהלים עם עצמנו משפיעה על התדר ועל היכולת שלנו ליצור מציאות רצויה. הערך העצמי שלנו וההערכה העצמית משפיעים על התדר, הדרך בה אנחנו מתייחסים לעצמנו, חושבים על עצמנו, מרגישים עם עצמנו, מדברים על עצמנו וכו'...
או בשתי מילים אהבה עצמית.
אם יש לי הערכה שאני יכולה להרוויח 5000 שקל בחודש, זה לא משנה כמה אני אדמיין שהרווחתי 50,000 שקל, זה פשוט לא יעבוד!!! ובמקרים שכביכול זה כן עבד, כמו שאנשים זכו בפיס, הם איבדו מהר מאד את הכסף הזה, כי הוא לא הדהד בהתאמה להערכה העצמית שלהם.
אז מה עושים?
ממשיכים לדמיין ולהשתמש בכל הכלים שהצגתי פה ובמקביל, משקיעים בעבודה על עצמנו.
משקיעים בהעלאת הערך העצמי וההערכה העצמית.
משקיעים בשיפור מערכת היחסים עם עצמנו, בפיתוח וטיפוח אהבה עצמית, כדרך חיים.
משקיעים בזיהוי האמונות שלנו והחסמים שיושבים בתת המודע ומנהלים את חיינו (כבר הוכח שלפחות 95% מחיינו מנוהלים על יד המוח התת מודע ולא המודע).
מבינים שהתפתחות אישית היא דרך חיים ומשקיעים בה.
ככל שאנחנו נתפתח יותר כאנשים, כך כל רובד בחיים שלנו יושפע מכך ויהיה מפותח יותר.
שלך,
יעל
קישור לפוסט הקודם - אהבה עצמית
אולי יעניין אותך:
אם בא לך לעשות את השינוי איתי, יש כמה אופציות לכך:
תכנית ליווי אישית מובילה - זה הזמן לאהוב את עצמך יותר - לשיפור מערכת היחסים עם עצמנו וליצירת מציאות רצויה.
תהליך אימון אישי - מיועד לאנשים שיש להם מטרה מוגדרת שהם רוצים להשיג
הרשמה לקבוצת "שומרים על תדר גבוה" הקרובה שתיפתח מיד אחרי פסח (פעם אחרונה בפורמט הזה ובמחיר הזה)