זה היה אמור להיות זמן מרגש, עבורי, אך אני לא מרגישה שיש לי זמן להתרגש...
מאז שהחלטתי לצאת למסע הזה, שיותר מאשר הוא מסע לגיאורגיה, הוא מסע של היכרות מחדש עם העסק שלי, וכידוע, העסק, כמו כל דבר בחיינו, הוא רק שיקוף שלי עצמי, ממש חשוב לי להשקיע זמן בלמידה. למידה שתחדד לי מה אני רוצה, שתזכיר לי למה הקמתי את ה"בייבי" הזה, שהשפיע במשך השנים על כך כך הרבה אנשים ומה הגיע הזמן לשנות, ולחדש...
האמת, יש לי המון דברים שאני צריכה לעשות, וקצת "ברחתי" מלשבת על הדברים ולחקור... זה לגמרי יציאה מאזור הנוחות לשאול את השאלות הנכונות, למצוא אחר כך את התשובות הנכונות, ולהיות מוכנה להפשיל שרוולים ולשנות, את מה שדורש שינוי...
זה גם דורש להסתכל על הדברים פתאום דרך עיניים "ביקורתיות" - ממש לשים מראה, מאד קרוב לפנים ולראות במה הצלחתי, איפה פספסתי, ולחוות את "כאבי הגדילה" שנמנעתי מהם... (אולי להכניס מישהו חדש לעסק, אולי לוותר על דברים ש"אוכלים" את הזמן, להכניס אוטומציה, להשתמש במיקור חוץ, וכד'...).
תמיד אני אומרת למתאמנים שלי, שכל אתגר הוא רק "מבחן בגרות", שבא להראות לנו כמה התקדמנו, ו/או, על מה אנחנו צריכים עדיין לעבוד. זה בדיוק המקום שאני נמצאת בו כרגע... אני עוברת מבחן בגרות שדורש ממני להסתכל ולבחון מחדש את האמונות שלי, להסתכל לפחד בעיניים, לבקש עזרה - כי אני לא יודעת לעשות לבד את השינוי שאני רוצה, ולנסוע לבד למקום זר וחדש לי, כדי לקבל את העזרה הזו... מ ר ת ק . . .
לפני שלושה ימים פגשתי את אחד הבחורים שנאמר לי שגם הוא נוסע לאלי.
אמנם אני לא מאד מכירה אותו (פגשתי אותו רק פעם אחת לפני כן), אבל שמעתי שגם הוא לוקח תמיד מלון במרכז העיר, וחשבתי אולי יצא לנו לאכול איזה צהריים יחד, ולעשות מאסטרמיינד.
מסתבר שהוא לא נוסע, אבל דלת חדשה נפתחה, לפגישת מאסטרמיינד כשאחזור לארץ, בתקווה שאז אהיה מדויקת יותר, ומסונכנרת יותר עם הדרך שאני הולכת בה.
בעוד יומיים אני טסה, והבנתי שאני לא יכולה יותר "לברוח" מלעשות את העבודה.
ישבתי והתחלתי עם חזון חדש.
חזון שמתמקד במטרות של העסק (לא שלי), שמתמקד באנג'נדה של להנחיל את הנושא של אהבה עצמית, בכמה שיותר לבבות.
ביום חמישי קיבלתי שני מיילים מלקוחות שרכשו את המדריך לאהבה עצמית ואת מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו.
את שתיהן אני לא מכירה, באופן אישי.
הראשונה כתבה לי מיד אחרי שהזמינה את הספרים (עוד לפני שהם יצאו אליה), כמה דברים היא הבינה מתוך שלושת הפרקים שהיא קראה, ושהיא כבר משתוקקת לקבל את הספרים. השנייה, כתבה לי אחרי שקראה את הספרים, חשוב לה לומר תודה וסליחה ולספר לי כמה היא למדה על עצמה ועל הדרך בה היא פועלת ומתנהגת עם אנשים...
כל מכתב כזה הוא "וואו" מבחינתי.... כי זה בדיוק החזון שלי, להכיר לאנשים לעומק את מערכת היחסים שהם מנהלים עם עצמם וכמה עוצמה יש בה - כשמנתבים אותה לכיוון הנכון...
דיברתי אתמול עם מתאמנת שלי לשעבר, שעשתה גם את הקורס לפיתוח אהבה עצמית.
היא עושה עכשיו שוב את הקורס, כפיילוט עבורי, אחרי השדרוג הגדול שעשינו בו (ולפני שהוא יוצא לקהל הרחב), היא אמרה לי שהיא זוכרת את מה שכתבה, חשבה, הרגישה, בפעם הקודמת שעשתה את הקורס וזה לא ייאמן.... היא עשתה כזאת דרך ארוכה מאז, שהיא בכלל לא מבינה - מהמבט של היום, איך היא לא ראתה את זה אז.... (ומה שמדהים, כשמבינים את הדברים, מבינים גם שאת רוב הכאב בחיים שלנו, אנחנו גורמים לעצמנו, ולא האחרים)...
עוד מתאמנת לשעבר שהחלום שלה היה להתחיל ללמוד, שיתפה אותי, בשבוע האחרון, בשינוי שבחרה לעשות, מתוך אהבה עצמית - להפסיק את הלימודים שכל כך רצתה ולבחור ללמוד משהו אחר, פרקטי יותר וכייפי יותר, מתוך התנסות והבנה של מה שהיא באמת אוהבת...
אני רואה איך אנשים עושים שינויים כל כך מהותיים, בזמן כל כך קצר (יחסית), ואני יודעת, שהחזון שלי לגבי המדריך לאהבה עצמית, שיגיע למיליון אנשים ויצור מסה קריטית, הולך לכיוון הנכון...
מה שלא ידעתי וגיליתי עם הזמן זה שלרוב, המדריך לאהבה עצמית, הוא רק פתיחת הדלת לעולם המופלא והאינסופי שנקרא התפתחות אישית.
אז ישבתי ביומיים האחרונים, למרות הקושי, והסתכלתי על מה שעשיתי בכל השנים האלה.
איזה מטרות הצלחתי להגשים, ואיזה עדיין בדרך, אבל יותר חשוב, התחברתי מחדש לכל מוצר שיצרתי אי פעם, התחברתי לצרכים, לרצונות, ולמטרות של הלקוחות שהגיעו אלי לאורך השנים, ולשיחות/התכתבויות שהיו לי עם הרבה מחברי הקהילה שלי...
והתחילו ליפול לי אסימונים...
ואחד האסימונים הגדולים שנפל לי, ושאין לי עדיין מושג איך לשנות את זה, זה שהקהילה שלי, היא לא קהילה במובן הקהילתי של המילה, אלא קבוצה של אלפי אנשים, שקשורים אלי או לתוכן שלי, אך אין כל אינטראקציה ביניהם.
אז אני ממשיכה לחפור ולנסות להבין ויודעת שעדיין יש המון מה לעשות... ואני מניחה שכשאהיה בגיאורגיה אבין ואראה דברים, שכנראה עדיין אני לא רואה, וכשאחזור יהיה עוד יותר מה לעשות, ואני מברכת על הדחיפה הזו, להסתכל על הדברים לעומק, ומצד שני לבחון אותם מחדש במבט על.
זה הזמן גם שאשמח לקבל פידבק, מכל מי שמוכן לתת, ומכל מי שחווה באיזושהי צורה את השליחות שלי, על איך אתם חווים אותי ואת המוצרים שלי, לשתף ברצונות, בתשוקות, בצורך, באתגרים, או בכל מה שיכול לעזור לי לדייק ולתת מענה...
נשתמע מגיאורגיה...
נשיקות ♥