החיים שלנו מזמנים לנו אינספור הזדמנויות. כמעט בכל רגע נתון יש סביבנו הזדמנות כלשהי, לפעמים היא גלויה ולפעמים היא "בתחפשות", (מופיעה כאתגר), אך מה שברור הוא, שבין אם היא מופיעה כגלויה ובין אם בתחפושת, ברוב הפעמים אנחנו לא רואים אותה, וכשאנחנו כבר כן רואים אותה, רוב הסיכויים שנגיד לה "לא"!!! לא באופן מפורש נעשה את זה, אלא פשוט נספר לעצמנו סיפור למה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לעשות דבר כזה או אחר, למה הזמן לא מתאים, למה לא נעמוד בזה וכד'...
איך אני יודעת? כי ככה פועל האגו, שמרגיש מאוים משינויים, שרוצה להיות בשליטה, שפוחד לקחת סיכונים, שדבק באזור הנוחות, שרוצה להשאיר אותנו "קטנים" אך "בטוחים", שאוהב לנהל את חיינו... (הספר: "מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו", מסביר רבות על מערכת יחסים זו, שאנחנו מנהלים עם האגו).
כדי לשים לב להזדמנויות שנקרות בדרכנו, צריכים לקרות שני דברים:
רמת המודעות שלנו צריכה לעלות, זה אומר בעצם שנהיה מוכנים לראות את מה שאנחנו קוראים "המציאות שלנו", מזוויות אחרות - אפשר לעשות זאת על ידי התייעצות עם אחרים (שיטה זו היא קצת מוגבלת - כי לרוב שמישהו יאמר משהו שאנחנו לא רגילים אליו, או שמוציא אותנו מאיזור הנוחות, נתפתה להסביר לו למה זה לא מתאים, במקום להקשיב ולקבל את המתנה שיש לו עבורנו), השתתפות בקבוצות מאסטרמיינד, השריית עצמנו בחברת אנשים מעצימים, קריאת אקטיבית של ספרים (זה אומר ליישם את מה שקוראים) ועוד...
לפתח תודעה של סקרנות, של חיפוש, של התמקדות באיך מגיעים ליעד אליו היינו רוצים (כאשר מתמקדים באיך, ברור לנו שיש דרך, ואנחנו מכווננים לגלות אותה).
הדבר השני שצריך לקרות הוא לשנות את הסיפור שלנו לגבי דברים, ולשאול את עצמנו את השאלות הנכונות.
ואז, אחרי שגילינו את ההזדמנויות, להתמודד עם הפחד, לשוחח עם האגו, ולעשות החלטות מתוך בחירה מודעת שמחוברת למטרות שלנו.
אני אתן דוגמא:
לפני שבועיים קיבלתי מבוב פרוקטור איזושהי הקלטה של וובינר. אני כמעט לא מקשיבה לוובינרים, כי זה לוקח הרבה זמן שמרגיש לי שאני "לא עושה כלום".
הפעם, הקשבתי לוובינר (שיניתי את הסיפור שלי). הוובינר הזה פתח בפני עולם חדש ש"שיגע" אותי, מרוב שהוא פתח לי את התודעה.
רציתי כבר להגיע לחלק שהוא מדבר על קורס שהוא נותן, והשתוקקתי כבר להירשם ולהתחיל ללמוד...
המחשב נתקע לי באמצע הוובינר וכדי להגיע לחלק הזה, הייתי צריכה להקשיב להכל מהתחלה... לא היה לי זמן באותו רגע, (וובינר של שעתיים), וחברה, שהקשיבה גם היא לוובינר אמרה לי שמדובר בהשקעה של אלפי דולרים. התקררתי קצת...
למחרת, הקשבתי שוב לוובינר ושוב נדלקתי על הדברים, אך ההשקעה שנדרשה הייתה "גדולה" עלי בכמה מידות (במיוחד גם שרכישות בדולרים יורדות מהחשבון בתשלום אחד) וחשבתי לעצמי, האם אני מוכנה לקחת הלוואה כדי להירשם לקורס.
התייעצתי עם שני אנשים, שאמרו לי שזה לא הזמן, שלא כדאי, שאם זה לא יצליח, אם הוא לא יעמוד בהתחייבות שלו, וכו'... כל השיח שהאגו שלי בכל מקרה ניסה לנהל איתי ואז החלטתי לסמוך על עצמי ולשאול את עצמי כמה שאלות...
תוך כדי השיחה שלי עם עצמי הבנתי שכדי להגיע למקום אחר, צריך לשנות את הסיפור. הרי הן היועצים שלי והן האגו שלי, פעלו מתוך פחד... ואז עלתה השאלה היחידה שחשובה...: "בהנחה שיכול להיות שאתאכזב מהקורס, שהדברים לא יצליחו כמו שאלמד בקורס, או פער בין מה שהובטח לבין מה שקורה בפועל... האם אני מוכנה לקחת את הסיכון הזה, בשביל הסיכוי שזה יצליח, וזה אכן כזה מדליק כמו שהתרשמתי"... ברגע שהבנתי שהסיכוי שווה את הסיכון ושלשבת על הגדר ולהצטער על מה שלא עשיתי יגבה מחיר הרבה יותר גבוה מהכמה אלפי דולרים שאצטרך להשקיע, נרשמתי לקורס.
אז האמת, ייצרתי וודאות של הצלחה שלי בקורס, מה ששחרר אותי מציפייה לראות תוצאות כאן ועכשיו, שיתפתי אנשים שגם נדלקו על זה, ואני כבר לא לבד (דיברתי רבות בעבר על להשרות את עצמנו עם אנשים שמשקפים לנו את העוצמה שלנו, בעצם היותם עוצמתיים בעצמם) ואני מוכנה לעשות מה שיידרש כדי שזה יעבוד טוב כמו שאני רוצה.
החלטתי לשתף בסיפור שלי כי הסיפור שלי, בצורה כזו או אחרת, יכול להיות הסיפור של כל אחד.
בסיפור שלי, נקרתה בדרכי הזדמנות (מה שקורה בכל יום לכל אחד מאתנו - אם אנחנו שמים לב), בסיפור שלי הייתה התלבטות בין האגו - שמייצג את הפחד ואת כל הסיבות להגיד לא, ובין המהות שזיהתה את ההזדמנות וחיפשה את הדרך להגיד כן, והייתה החלטה על ניהול סיכונים.
אם יש משהו שהייתי רוצה להעביר דרך הבלוג הזה, הוא המחויבות של כל אחד מאתנו, כלפי עצמו, לעשות בחירות מודעות ולא לתת לפחד ולסיפור הפנימי שלנו, לנהל את ההצגה ולקבוע את ההישגים אליהם נגיע.
מילים על הסיפור הפנימי:
לכל אחד מאתנו יש סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, או יותר נכון, הרבה סיפורים, שבלי שאנחנו שמים לב, הם משחזרים וממחזרים אותם בחיינו, ועד שלא נשנה אותם, נגיע כנראה לאותן תוצאות.
הסיפור שלנו קשור למה שאנחנו מאמינים שאנחנו יכולים או לא יכולים, מה שאנחנו מאמינים שיש לנו או שחסר לנו, מה שאנחנו מאמינים שאנחנו צריכים כדי ש... ועוד...
הרבה אנשים נוטים להגיד לעצמם שהם יגשימו חלום כזה או אחר, כשיהיה להם כסף, כשהילדים יגדלו, כשיצאו לפנסיה וכו'... והחיים ממשיכים לעבור והחלומות נגנזים באיזושהי "קופסה שחורה" ומחכים שאולי מישהו אחר יממש אותם... יש אנשים שמאמינים שהם יהיו מאושרים כאשר יהיה להם בן/בת זוג, כשיהיה להם כסף, כשהם ירגישו ביטחון, כשהם ימצאו את הייעוד וכו'... יש אנשים שמאמינים שהם יאהבו את עצמם אחרי שהם ישמעו כמה אנשים אחרים אוהבים ומעריכים אותם, שהם יקבלו ביטחון מזה שאנשים יראו אותם וידעו כמה הם נהדרים, הם יפרצו דרך כשהבוס יראה כמה הם מצטיינים ויציע להם העלאה וכד'...
זה לא עובד ככה.
בכל רגע יש לנו הזדמנות "לגדול", להרחיב את הגבולות שלנו, להתנסות, לבחור, לאתגר את עצמנו, לעשות דברים אחרת, לבחור בנו - בצרכים, ברצונות, ובחלומות שלנו... יש לנו הזדמנות להכיר אנשים חדשים, ללמוד דברים חדשים, להתחייב לצמיחה, להגשמה ולעשייה שלנו. בכל רגע אנחנו יכולים לבחור מחדש, לשנות את דעתנו, לגלות את העוצמות שלנו... וכדי שהדברים האלה יוכלו לקרות, אנחנו חייבים להתסכל על הדברים מזווית רחבה יותר, להעלות את המודעות שלנו, ולהיות מוכנים לשנות את הסיפור שלנו.
בסופו של דבר, כמו בתמונה, יש כל מיני דלתות שיפתחו בקלות עבורנו, אם רק נתקדם לעברן. וכדי שזה יקרה, אנחנו חייבים להיות מוכנים "להסתכל להזדמנות בעיניים", בדיוק כמו שאני עשיתי, ולשאול את עצמנו, האם אנחנו מוכנים לוותר עליה בגלל פחד, בגלל סיפורים ישנים, או שאנחנו מוכנים לשאול את השאלות הרלוונטיות, כדי שנוכל לפעול אחרת...
מאחלת לך יום משובח,
נשתמע בקרוב.
יעל.