90% מהפעמים שאני הולכת לכתוב פוסט, אני לא יודעת על מה אני הולכת לכתוב.
אני פשוט פותחת את הבלוג ומה שבא, בא...
היום, ממש בא לי לכתוב על הזדמנויות.
מלפני שבוע וחצי, שלקחתי לעצמי שלושה ימי שתיקה, התחלתי לשים לב יותר לכל מה שקורה...
אני מתכוונת, למה שקורה כשלכאורה לא קורה כלום.
למשל כשלילה בחוץ.
יש קולות מיוחדים ללילה...
כשאני מתמקדת בהם, אני מגלה את הצרצרים, את ציפורי הלילה, (הכרוון כאן חוגג עם שריקות)... התנים שמייללים בשדות, לפעמים אנשים מדברים וכשאני בקשב הזה, אני גם הרבה יותר נוכחת, מרגישה מה קורה בגוף שלי (ותמיד קורה משהו שאנחנו לא תמיד שמים לב - שינוי בקצב הלב, צמרמורת, גירוד, תחושה נעימה ועוד)...
תשומת הלב הזאת, שהמשכתי להתאמן עליה הביאה אותי להיות יותר נוכחת בכאן ועכשיו. לעצור לאורך היום וסתם לשים לב לאיך אני מרגישה, מה המחשבה האחרונה שעלתה לי בראש, מה אני רוצה ברגע זה ולנשום...
לכולנו יש סביבנו כל הזמן אינסוף הזדמנויות.
הזדמנויות להיכרויות חדשות, לשיתופי פעולה, לעזרה הדדית, ללמידה, לקניית מוצר מסוים במחיר "מציאה", לקבל עזרה ממישהו ועוד ועוד...
האם אנחנו רואים אותן?
וכשאנחנו רואים אותן, מה אנחנו עושים איתן?
בעבר, פיספסתי הרבה הזדמנויות.
קרה שהגיעו הזדמנויות, ראיתי אותן, ואיכשהו... סיפרתי לעצמי סיפור למה זה לא יעבוד, למה זה לא מתאים עכשיו, למה זה בעצם לא הזדמנות וכו'...
כך קרה למשל שהציעו לי לרכוש ביטקוין כשמחירו היה פחות מ - 100$, ואמרתי לעצמי, מי שמע על זה, זה בטח לשים את הכסף על קרן הצבי... אני לא צריכה לספר איך היו נראים חיי אם הייתי לוקחת את הסיכון ומשקיעה בכמה מטבעות ביטקוין, נכון?
לעומת זאת, סיפרתי בעבר על הזדמנות לנסוע לחו"ל, לטיול מדיטציה, שלא ממש ידעתי איך אעמוד בתשלום, אמרתי "כן" ו... החברה פשטה את הרגל ולא גבתה את התשלום...
אני בטוחה שכל אחד יכול להסתכל אחורה על הזדמנויות שפיספס (לפעמים עם צביטה בלב) ועל תחושת ההתעלות כשבחרת לקחת את ההזדמנות, ללכת על זה...
הסיבה שרוב האנשים נוטים הרבה פעמים לפספס הזדמנויות היא ממקום של אגו.
האגו רוצה להגן עלינו ולכן הוא מספר לנו כמה מסוכן לעשות דברים שאנחנו לא רגילים אליהם, ללכת אל הלא נודע, לסמוך על האנשים שהביאו אלינו את ההזדמנות וכו'...
הוא אוהב וודאות ורוצה לשמור אותנו במסלול המוכר, אך המסלול המוכר הוא גם המסלול שעוצר אותנו מלהתפתח, מלחקור טריטוריות חדשות ולהתרחב.
העניין עם ההזדמנויות הוא שלא משנה להם מה הסיפור שלנו, אם מדובר בתירוץ, סיבה, פחד, אגו או כל דבר אחר... הן לא מנסות לשכנע אותנו לקחת אותן, אלא פשוט עוברות אל "היעד הבא", אל האדם שיסכים להסתכל עליהן ולחטוף אותן...
זה נכון, הזדמנויות יכולות גם לגרום לנו לקחת סיכון ועלינו להיות מוכנים לכך, אבל האם סיכוי וסיכון הם לא שני צדדים של אותה מטבע?
אני מדמיינת את הסרט "דלתות מסתובבות". כל החלטה שנגיע אליה, כל דלת שנבחר לפתוח, תיקח אותנו למקום אחר, האם לא מהות החיים היא להתנסות ולהתפתח מההתנסות?
בחרתי בתמונה הזאת כי היא ממש המחישה עבורי את התחושה שכשאנחנו לא רואים את ההזדמנויות שנקרות בדרכנו, אנחנו בעצם עוברים ליד הדלתות. אולי ראינו בחצי עין שהן סגורות ולכן המחשבה האוטומטית היתה שאין להן מה להציע, אבל מי שיהיה מוכן לנסות ללחוץ על הידית ולפתוח את אחת הדלתות, יכול לגלות עולם מופלא שלא היה קיים בתודעה שלו, לפני שניה.
מאז שאני יותר שמה לב לרגע, אני גם יותר שמה לב להזדמנויות.
עדיין, לא מצליחה להגיד לכולן כן. (בעודי כותבת פוסט זה הוזמנתי למפגש נטוורקינג ושיתופי פעולה שדחיתי), אך העניין הוא לא הלהגיד כן לכולן, אלא לשים לב לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, כשאנחנו אומרים לא.
זה בסדר לעשות סדר עדיפויות. זה נקרא להיות מוכנים לפספס את ההזדמנות מתוך בחירה. אך זה פחות נעים כאשר אנחנו עושים את זה ממקום של אוטומט, ממקום של פחד, ממקום של אגו שרוצה להשאיר אותנו באזור הנוחות.
במקומות האלה, ההפסדים יכולים להיות לפעמים כואבים ממש.
המלצתי בעבר, ואני ממליצה גם עכשיו לראות את הסרט "יס מן" עם ג'ים קרי.
הוא ממש נותן דוגמא באופן קיצוני, איך החיים יכולים להשתנות כשאנחנו בוחרים לומר להם "כן".
לסיכום:
אם רציתי לתת משהו שימשיך לעבור הלאה, זה הידיעה שתמיד יש הזדמנויות סביבנו, הנכונות לשים אליהן לב, המוכנות "לפתוח דלת", גם אם היא נראית סגורה, לצאת מאזור הנוחות ו"לטרוף" את החיים...
מזמינה אותך לשתף אותי בהזדמנויות שפיספסת או לקחת...
שלך,
יעל
אולי יעניין אותך:
הדרכה בזום בנושא ביטחון עצמי - נרשמים כאן! (שימו לב לתאריך ההדרכה לפני שנרשמים)
הצטרפות לקבוצת "שומרים על תדר גבוה" מס' 7
"מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו" - ספר המתמקד במערכת היחסים שלנו עם האגו ואיך לרתום אותו כמנוע ולא כמונע