לפני שבוע התחלתי לעבוד עם מתאמן חדש על מטרה שהוא "סוחב" איתו כבר לפחות שנתיים.
אני יודעת, כי לפני שנתיים הוא פנה אלי באותו נושא.
חשבתי לעצמי, למה לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע???
אך מכיוון שאני יודעת שכולנו השתקפויות, התחלתי לחפש את התשובות בעצמי.
נזכרתי בסדנה שראיתי פרסום שלה לפני כחצי שנה. זה היה ממש כמה ימים לפני יום הולדתי ורציתי לתת אותה לעצמי כמתנת יום הולדת, אך אז נכנס האגו עם כל הפחדים שלו ודיבר ב"היגיון" למה זה לא הזמן המתאים עכשיו לעשות את זה.
קרה לך פעם שידעת שמשהו נכון לך לעשות ולא עשית אותו בגלל פחד, או "קול ההיגיון"? אמרתי לעצמי אז, שזו לא הוצאה מתאימה עכשיו, שצריך לעשות סדרי עדיפויות, שכשיהיה לי כסף אני אלך לזה, שאולי זה יהיה סתם בזבוז וכו'...
הקולות נצחו ולא נרשמתי לסדנה. (למרות שהבזבוז היחיד שאני יכולה לחשוב עליו, זה הזמן שעבר, כשאין לי את הידע הזה) :) עברה חצי שנה, מחיר הסדנה קפץ ב - 30%, שוב ההיגיון ניסה להזהיר אותי מלעשות טעות, אך הפעם הקשבתי לחלק שבי שמייצג את המהות.
לחלק שלא נותן לפחד להרתיע אותו, לחלק שמוכן לקחת סיכונים מחושבים ובעצם לחלק שרוצה, מוכן ומשתוקק להשקיע בנכס הכי חשוב בחיי - בעצמי, החלק שנקרא אהבה עצמית.
זהו אותו חלק שהביא את המתאמן שהגיע אחרי שנתיים, להשקיע בעצמו ולעשות שינוי.
זה החלק שאומר, לי ולך, שאנחנו שווים וראויים להשקעה.
זה החלק שמבין שהשקעה בעצמנו לעולם לא יכולה להיות בזבוז... אלא להיפך, השקעה חכמה במשאב הכי יקר בחיים שלך -עצמך... דיברתי השבוע עם אחד המתאמנים שלי שסיים תהליך אימון והמשיך איתי לאיזשהו תהליך עסקי, על החוויה שלו ועל ההחלטה שלו להצטרף לתהליך כזה.
הוא סיפר לי שזו אחת המתנות הכי מדהימות שנתן לעצמו. הוא סיפר לי שהוא חלק עם לא מעט חברים קרובים את התהליך שעבר ורובם שאלו אותו:
"אבל מה, לא חבל לך על הכסף"? (מעניין אם מישהו היה שואל כזאת שאלה אם הוא היה מספר שהוא החליף מצבר באוטו, תיקן מנוע, וכד')... זה מדהים לראות איך אנשים משקיעים אלפי שקלים בטלפון חדש, מחשב חדש, אופנה, מכונית וכד'... דברים שהם סמלי סטטוס ונותנים תחושת ערך בדויה, אך כמה מעט אנשים היו מוכנים להשקיע את אותם כספים בעצמם, בשיפור חייהם, בהתפתחות אישית, בצמיחה, בדברים שהם עושר פנימי, שאף אחד לא יכול לראות, למשש ולהעריך אותך יותר בגינם. רוב האנשים עושים את זה לא בגלל שהם לא היו רוצים לשפר את חייהם, אלא בגלל שאיפשהו, בתוך תוכם הם לא מאמינים שהם ראויים... אולי הם לא ראויים להשקעה כזאת, אולי הם לא ראויים להצליח ואולי הם חשים לא ראויים שיהיה להם מישהו שיעזור להם...
התוצאה היא שהם מעדיפים להישאר באזור הנוחות החמים והתובעני, מתפשרים על בינוניות, לפעמים על סבל ובעיקר מוותרים על העוצמה שלהם ועל ההזדמנות ליצור את מה שבאמת היו רוצים שיהיה בחיים שלהם. עם מחשבות על השבוע המדהים הזה, שמחתי שלא נכנעתי לקול ההיגיון ונרשמתי לסדנה שרציתי.
אני יודעת שתמיד יש לנו הזדמנויות... לצערי, לרוב אנחנו מתעלמים מהן. השבוע כשצצה לי שוב ההזדמנות להירשם לסדנה, תפסתי אותה בשתי ידיים!!!
הצעתי לחברה טובה שלי להצטרף והיא הסבירה לי "למה לא".... מן תחליף לקול ההיגיון שדיבר אלי. חייכתי לעצמי בלב ואמרתי לאלוהים תודה על שהזכיר לי שאני ראויה...
ראויה להשקיע בעצמי. ראויה לשפע. להצלחה, לאהבה ולכל הטוב שהיקום המופלא הזה מציע... מתרגשת לקראת הסדנה מחר מאחלת לך סופשבוע נפלא...