השבוע התחיל בהיי...
ביום ראשון, עשיתי מפגש זום לבוגרי התכנית "זה הזמן לאהוב את עצמך יותר", או בשמה החדש "למצוא את השלם בתוכי ולהרוויח בגדול". מפגש, שאפשר לומר היה די ספונטני, תוכנן רק שלושה ארבעה ימים מראש והיה חזק ומעשיר. (בכלל, תמיד כיף לי לפגוש/לדבר עם בוגרים. אימון מבחינתי, הוא קשר לכל החיים וזה תמיד כיף להתעדכן ולראות את המסע והדרך שכל אחד עובר, גם אחרי ש"דרכנו נפרדו")...
אלה מפגשים מעצימים בהם אנחנו עושים סוג של אימון קולקטיבי ואישי.
אישי, כי לכל אחד יש מקום לשתף, לקבל פידבק ולצאת עם תובנות ולפעמים אפילו משימות, וקולקטיבי, כי תמיד אנחנו מגלים חלקים מהסיפור שלנו, בסיפורים של האחרים.
המורה שלי, איאנלה, תמיד היתה אומרת: "If it's in the chair, it's in the room" והכוונה של זה היא שאם יש מישהו אחד שחושב/מרגיש משהו, בטוח יש עוד אנשים בחדר שחושבים/מרגישים אותו דבר, רק הם עדיין לא אזרו אומץ לשים את זה על השולחן, וכשמישהו מעלה נושא מסוים, תמיד זה פוגש עוד אנשים בסביבתו.
כמובן, גם במפגש הזה זה הוכיח כמה שזה נכון...
בנוסף, הפעם השתתפה במפגש, בפעם הראשונה, בוגרת התכנית שגרה בחו"ל וזה חיזק את תחושת האחדות (בסופו של דבר, גם אם אנחנו לא מודעים לזה, כולנו קשורים זה לזה)...
חוץ מזה, ביום ראשון הכנתי תכנים נוספים לתכנית "שומרים על תדר גבוה - 21 ימים של השראה וביחדנס" וזה היה כיף לחשוב על דברים, לתכנן, ליצור... ובעיקר, לראות איך אנשים נפתחים יותר, משתפים יותר ומספרים על דרכי התמודדות חדשות עם סיטואציות מתוך מודעות לתדר שלהם ולאפשרויות הבחירה...
(זה מדהים איך כשאנחנו באים בגישה אחרת לסיטואציה, כל הסיטואציה משתנה - השתקפויות...).
הנקודה הזאת שבה אנשים מתחילים להתחבר יותר, לשתף בדברים שעוברים עליהם, לתת ולקבל תמיכה ופרגון ולהרגיש חלק מ... היא סוג של קסם שקורה פתאום ומשנה את התדר הקולקטיבי וזה מהמם... פתאום הם לא רק משתפים במשהו שלהם, אלא גם מגיבים אחד לשני ונוצרת רמה מסוימת של אינטימיות וזה פשוט מקסים...
כל הנושא של מודעות, התפתחות אישית והסתכלות על דברים בגישה אחרת, שמעצימה אותנו, מרגשת אותי...! זה לא משנה כמה פעמים אני רואה את ה"ניסים" הקטנים (או הגדולים), כמה פעמים ראיתי איך עובד ה"סנכרון" בחיינו, איך חלומות קורמים עור וגידים ומתגשמים, וכמה פידבקים אני מקבלת ביום יום... זה פשוט תמיד מרגש מחדש... הידיעה שמעבר לסיפור יש מישהו שחווה שיפור, פריצת דרך, הגשמת חלום, התמודדות אפקטיבית יותר עם מה שבא, וכד', לא מפסיקה להדהים ולהקסים אותי.
ביום שני, אמא שלי באה אלי לביקור, לקחתי חופש והודיתי על הזכות שיש לי לבלות זמן איכות עם המשפחה שלי... זה כל כך לא ברור מאליו...
סיימתי את היום בספר נהדר שאני קוראת עכשיו ולוקח אותי למקומות נפלאים.
ביום ראשון ושני, לא ממש הרגשתי טוב פיזית. היתה לי בעיה בגרון, שמעולם לא חוויתי והיה ממש קל ליפול ל"מחשבות מפחידות" וסיפורי זוועה לעצמי, אך שמרתי על אנרגיה גבוהה ומחשבות מחזקות ושוב ראיתי איך הניסים עובדים והדברים מתחילים להשתפר...
(חשוב לציין, כשנולדתי, היתה לי בעיה בגרון שבגינה הרופאים חשבו שלא אחיה והייתי תקופה ארוכה בטיפולים קשים, עד שיצאתי הביתה).
שלישי הוא יום הביודנסה שלי, שזו חוויה מדהימה בפני עצמה, שלוקחת אותי למחוזות שלא ביקרתי בהם מעולם.
אמנם נאלצתי לוותר השבוע על ביודנסה, בגלל בעיית הגרון, אבל הביודנסה לא ויתרה עלי... היא הפכה להיות חלק ממני וחגגתי את ריקוד החיים, אמנם בבית ולא ממש בריקוד פיזי, אך זה היה ריקוד של איזון בין מנוחה, אוכל טוב, חברה טובה והתרגול היומי שלי, שגם מלא במחשבות טובות :). (מחר מתחילה כמה ימים של תזונת מיצים בלבד, אז אין כמו ליהנות מאוכל טוב ביום שלפני)...
ביום חמישי מסתיים התהליך של "שומרים על תדר גבוה - 21 ימים של השראה וביחדנס" וזה ממש מרגש.
זו פעם ראשונה שעשיתי את התהליך הזה. לא ידעתי איך הוא יהיה, לאן הוא יוביל, איך אנשים ירגישו, וכשאני מסתכלת מן הצד על התהליכים שקורים ושאני שומעת שיתופים כאלה ואחרים, אני יודעת שזה היה בול בזמן ובמקום הנכון!
אנחנו לקראת חג החנוכה, חג הניסים, ואין כמו לשמור על תדר גבוה, כדי לייצר ניסים בחיינו, ובמיוחד שגם האנרגיה של החג היא בתדר הזה.
בעוד חודש מסתיימת השנה האזרחית.
שיתפתי בעבר, שבתחילת כל שנה אני כותבת רשימה של 100 דברים שאני רוצה להגשים השנה.
כמובן, לא את כולם אני מצליחה להגשים, אך אני בטוחה שאני מצליחה להגשים יותר ממה שהייתי מגשימה, אם לא הייתי עושה את הרשימה ואם הדברים לא היו נמצאים בתודעה שלי.
עדיין לא בדקתי כמה מהדברים הגשמתי, (מניחה שכמה עשרות), אך זוכרת שיש עוד חודש, וזה מספיק זמן להמון דברים לקרות, להמון הזדמנויות להיכנס, ולהגשמה של הרבה דברים נוספים...
בשבת קיבלתי טלפון מחברה ששמעה על תהליך "שומרים על תדר גבוה"... וביקשה להצטרף. מעבר לזה, היא ביקשה ממני לשלוח לה את דף ההרשמה, כדי שתציע גם לחברים שלה... אז כן, זה בהחלט מסעיר...
רוצה לראות יותר ויותר אנשים שלוקחים אחריות על החיים שלהם (לא יכולה לשמוע את המשפט "אין לי ברירה"... זה פשוט כל כך מחליש ולא נכון, ולא משנה מה המצב)...
רוצה לראות יותר אנשים שמחים, יותר אנשים שמודעים לעוצמה שלהם, שחיים מתוך מודעות ובחירה ושמחייכים אל העולם...
אני כותבת, ואני מרגישה שאני לא מצליחה להעביר אפילו גרם של התחושות שלי ברגע הקסום הזה... אבל אני יודעת, חוק המשיכה אומר שדומה מושך דומה, לכן מי שהתדר שלי "קורא" לו, יתחבר למה שניסיתי להעביר, דרך הלב.
זה מדהים לראות כל פעם איך דברים קורים בזמן הנכון ובדרך הנכונה, כשאנחנו פתוחים להזדמנויות.
זה מדהים להבין, כל פעם שאנחנו פתוחים להזדמנויות וקורים דברים, איך הדרך היתה חכמה מן ההולכים בה, או במילים אחרות, איך אנחנו "סגרנו" את עצמנו, בלי להיות מודעים לכך, מהזדמנויות שעוד לא היינו מוכנים לקבל.
ביום חמישי אנחנו מסיימים את התהליך, שאני מקווה שימשיך להדהד עוד חודשים רבים, (האמת, אני יותר מכוונת לכך שיהפוך לדרך חיים).
זה לא אומר שתמיד נצליח לשמור על תדר גבוה ועל אנרגיה גבוהה, אך זה אומר, שתמיד נדע שיש לנו כלים להרים את עצמנו, ושיש לנו ידע על כמה חשוב לשמור על תדר גבוה ומה הוא מזמן לחיינו, והכי חשוב, לזכור ש"תמיד יש לנו אפשרות בחירה", זה לא רק סיסמה, אלא בחירה אמיתית שעלינו לעשות שוב ושוב, כדי "לנצח" את המשחק, כדי "לנצח" את האגו, כדי "לנצח" את הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, את ה"כשלונות" שחווינו, את האכזבות ש"דפקו" על ליבנו ואת המחשבה/אמונה שלפעמים מתגנבת אלינו, שאנחנו קורבנות של המצב.
ביום חמישי הבא, אני פותחת קבוצה נוספת לשמירה על תדר גבוה "21 ימים של השראה וביחדנס".
גם הפעם, נעצים אחד את השני, גם הפעם כל אחד יעבור תהליך וגם הפעם נבחר להתמודד עם סיטואציות בחיינו מתוך מקום של עוצמה, אחריות אישית, אנרגיה גבוהה ו"יצירת ניסים".
חנוכה הקרוב הולך להיות חזק, עוצמתי, עדין, ובעיקר מוי כיף...
נשתמע בקרוב,
יעל