אתמול שוחחתי עם אישה מדהימה שנמצאת ממש בשלבים האחרונים של הקורס לפיתוח אהבה עצמית רבה יותר "זה הזמן לאהוב את עצמך יותר".
התקשרתי אליה כי תהיתי איך לאחר מסע כל כך ארוך ומדהים שעברה עם עצמה במהלך הקורס, היא לא הגיעה לקו הסיום... למרות ששני השלבים האחרונים עוסקים בסוג של תגמול, בהערכת העבודה שעשתה ובבניית חזון, היא לא התקדמה לשם.
בהמשך היום היו לי כמה פגישות עם אנשים שונים, על נושאים שונים, אך בכולם עלה קו אחד משותף... פחד!!!
פחד ששיתק מלעשות ופחד לבקש את העזרה הדרושה...
כמי שמודעת לאיך הדברים עובדים, מיד הבנתי שאם משהו חוזר על עצמו כמה פעמים במהלך היום, יש מקום לבדוק איך זה משתקף בעצמי...
מיד הבנתי את העניין...
יש מייל שאני רוצה לכתוב וכבר שבועיים דוחה אותו ובמקום לעשות את מה שאני צריכה כדי שזה יקרה, אני מחכה...
מכיוון שאני אוהבת ליישם את מה שאני מאמינה בו בכל ליבי, המייל הזה יישלח הבוקר וכמובן שגם בכל שיחות שניהלתי אתמול עודדתי, דרבנתי ואף הוצאתי התחייבות מאנשי לפעול כדי להגשים את עצמם ולהגיע לתוצאות שהיו רוצים...
אבל זה לא מספיק... ניסיתי להבין למה אנשים נוטים לעצור רגע לפני שהנס מתרחש בחייהם...
למה אנשים מוכנים להוציא כסף, להשקיע אנרגיה, זמן, מאמץ, להתמקד על משהו... ורגע לפני שהם מגיעים ליעד... (או לפחות אחרי שכבר עשו כמה צעדים משמעותיים), הם נתקעים ובמקום לבקש עזרה ולתת את הפוש האחרון, הם מרימים ידיים...
האמת, יש לי כמה תשובות לכך, אבל בעיקר אהבתי את מה שאמרו לי האנשים איתם דיברתי... (וזה היה משותף לכולם)... "יש לי הרבה סיבות להסביר למה נעצרתי, אבל בסופו של דבר, הכל זה תירוצים"...
וזה מוביל לשאלה הבאה... למה לתירוצים יש מקום כל כך חזק ויציב בחיים של רובנו, עד שאנחנו מוותרים על האושר שקיים בהגשמה עצמית, מוותרים על השגת המטרות שלנו, על הערכה עצמית גבוהה (שמאפיינת אנשים שעומדים במילה שלהם ויודעים שהם יכולים לסמוך על עצמם) ועוד...?
אני חושבת שזה קשור לפחד...
הפחד לקחת אחריות.
הפחד לבקש עזרה.
הפחד להתאכזב אם לא נקבל את מה שנבקש.
הפחד להצליח ולחיות בהגשמה.
הפחד לעשות (כי למרות התגמול העצום שיש בעשייה, יותר קל לא לעשות).
הפחד להיראות חלשים.
כל הפחדים האלה מקורם באגו, (מי שקרא את מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו, מכיר אותם היטב ומקרוב), אלה פחדים שהם לא אמיתיים - כלומר הם לא באמת מגינים עלינו מפני סכנה, אלה פחדים שבעצם נועדו להשאיר אותנו באזור הבטוח, המוכר ובמילים אחרות מעדיפים להשאיר אותנו "קטנים" ומונעים מאתנו להתפתח...
אלה פחדים שקיימים בכולנו ואנחנו מאמינים להם, "נכנעים" להם ומתנהלים על פיהם, או שלהיפך, מוכנים להתיידד איתם, מוכנים לבקש את העזרה הדרושה לנו כדי להתקדם ולוקחים חזרה את "מושכות" האחריות לחיים שלנו, לידיים שלנו - וחיים בהגשמה.
זה רק עניין של בחירה ומוכנות...
רוב האנשים ישמחו לעזור לנו, אם נבקש מהם עזרה - בדיוק כמו שאנחנו היינו מוכנים לעזור לאחרים.
רוב האנשים לא יתפשו צורך בעזרה, כחולשה - ולמרות זאת, כשאנחנו אלה שצריכים את העזרה, בקשת עזרה נתפשת אצלנו כחולשה.
רוב האנשים אוהבים לתת אך מרגישים מאותגרים בלקבל...
והשאלה החשובה מכל... האם היית רוצה להיות כמו רוב האנשים, או שחשוב לך לחיות בהגשמה עצמית, לפעול לטובת עצמך ולהתפתח וליצור לעצמך את החיים שהיית רוצה???
אשמח מאד לשמוע את דעתך, ולקבל תגובות, הרהורים, ומחשבות לגבי השאלות והדברים שעלו כאן...
מחכה לשמוע ממך!!!