בודפשט היתה טובה אלי...
5 ימים מדהימים שמרגיש שהכניסו בתוכן שנה שלמה.
ארוך, אבל שווה...
וואו... לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל...
בבוקר חורפי אחד לפני חודשיים בערך, ישבתי לעשות את התרגול היומי שלי והרגשתי בצומת דרכים, לא בטוחה לאיזה
כיוון ללכת.
אם יש משהו שברור לי זה שאנחנו יודעים מה שאנחנו יודעים, ולא יודעים מה אנחנו לא יודעים, אז לחשוב ולהמשיך לנתח
את הדברים, לא יביא לי כנראה את השינוי שאני רוצה, כי דפוסי החשיבה שלי שיובילו את התהליך, הם דפוסי החשיבה
שהביאו אותי למקום בו אני נמצאת.
בהבזק של שניה נכנסתי לאתר של Access Consciousness וחיפשתי איך אני יכולה ליצור קשר עם Dain Heer.
חשבתי שאם אצליח להשיג שיחה 1*1 איתו, ייפתח לי שדה אנרגטי/ידע חדש, שיביא אותי למקומות חדשים.
תוך כדי שאני מחפשת את כפתור ה"צור קשר", נכנסתי לסדנאות שהוא מעביר, וראיתי שיש סדנה בבודפשט.
נדלקתי.
אני לא למדתי Access Bars ולא שום קורס אחר, שלרוב זה הדרישה הבסיסית לסדנאות שלהם. אבל הסדנה שראיתי
ועניינה אותי במקרה, (או שלא), לא דורשת קורסים מוקדמים.
החלטתי במקום שאני נוסעת.
כמובן, שאחרי ההתרגשות מההחלטה, ככל שעברו הדקות, התחילו ה"שדים" להופיע ולספר לי למה אני "לא נורמלית" אם
אני נוסעת...
זה המון כסף,
מזג האוויר בבודפשט קפוא עכשיו,
זה במלון 5* ואני מתכוונת לשהות במלון של הסדנה - כלומר... עוד המון כסף,
ועוד קולות בראש:
"איך תקחי עכשיו הפסקה של כמה ימים, לא שמת לב שיש לך "ערימה" של עבודה לעשות"?
"מה יהיה אם תוציאי את כל הכסף הזה ולא תקבלי את מה שאת מחפשת"?
"מה אם זה יהיה מאכזב? הרי את בכלל לא מכירה את Dain ואיך הוא מלמד"...
וכו'... כך הראש שלי המשיך לנסות להכניס לי ספקות, לספר לי ש"השתגעתי", ולמנוע ממני ללכת אחרי הלב...
(זה רק האגו שפוחד משינויים. בחיים אין באמת טעויות, יש בחירות שכל אחת מהן מביאה תוצאה מסוימת).
אז דבר ראשון, כדי לסנדל את עצמי, הזמנתי מיד מקום במלון.
אבל... אפשר לבטל עד כמה ימים לפני, אז זה לא סינדול מספיק חזק.
דבר שני, הזמנתי טיסה. כאן מחיר הביטול הוא כבר הרבה יותר גבוה...
דבר שלישי, סגרתי ביטוח. לשדר לתת המודע שלי שאני רצינית בכוונות שלי ומתכוונת להיות שם.
עד הרגע האחרון לא שילמתי על הסדנה, כי רציתי לשלם במקום ולא הצלחתי להשיג את החברה ולסכם את זה עד
שבועיים לפני הטיסה ובכל זאת, התחייבתי לעצמי שאני נוסעת בכל מקרה, מתוך ידיעה שאם אני צריכה להיות שם
הדברים יסתדרו.
שבועיים לפני הטיסה חברה הודיעה לי, שחברה משותפת שלנו אמרה לה שאולי היא תצטרף אלי. אמרתי שזה לא יקרה.
אחד הדברים שאני מקפידה עליו בקנאות, זה ללכת תמיד לבד לסדנאות של התפתחות אישית, כדי לאפשר לעצמי להיות
חופשיה... להרגיש, לעשות מה שבא לי, מתי שבא לי, בקצב שלי ובתהליך שלי.
זו ההזדמנות היחידה שאני מרשה לעצמי להתנתק לגמרי ולהיות עם היד על השאלטר לגבי תקשורת עם העולם שמחוץ
לסדנה ולאנשים שבה.
זה גם תמיד נותן לי הזדמנות להכיר אנשים חדשים.
בדרך כלל כשמגיעים לסדנה עם עוד מישהו, קל לנו להישאר איתו ולא ליצור היכרויות חדשות.
כשאני לבד, אני הרבה יותר פתוחה להכיר אנשים חדשים, לצאת מאזור הנוחות ולהיפתח לחוויות חדשות.
הזמן בין ההחלטה לטוס לסדנה לבין הטיסה טס... זה פשוט חלף ביעף.
יום וחצי לפני הטיסה הגוף שלי הכין את עצמו בניקוי. הקאות בלי סוף...
הייתי צריכה לצאת לשדה התעופה ברכבת של 2:25 בלילה מחיפה ולא הייתי מסוגלת. לקחו אותי עם רכב, כמו סמרטוט
מהלך... :)
בשדה היתה תפנית בעלילה...
הכל הלך כל כך טוב... פשוט בתחושה של גל של שפע עצום שטף אותי.
קניתי כרטיס בנקודות, שטיסה הלוך הגביל אותי במשקל, (שזה מעולה. לימד אותי לקחת רק מה שצריך), בבחירת
מקום, בשליחת המזוודה ובעליה למטוס עם תיק מלבד המזוודה.
בסופו של דבר, קיבלתי תנאים של טיסה רגילה, עם מקום מעולה - ליד החלון ובשורה עם רווח ענק לשורה שלפני, לקחו
את המזוודה לתא המטען, נתנו לי לעלות עם תיק גב שהוצאתי מהמזוודה, בעלת בית קפה חמודה שהזמינה אותי לכוס
תה ו... קבלת החדר במלון בבוקר, כשהגעתי.
ולא רק שקיבלתי את החדר.
נכנסתי אליו, הטלוויזיה דלקה וזה מה שהיה כתוב על המסך:
הגעתי לבודפשט.
מלון על שפת הדנובה עם נוף מהמם לפשט.
היום הראשון היה יום חופשי. אחרי שארגנתי את הדברים, יצאתי לקנות כרטיס של 3 ימים לתחבורה הציבורית ויצאתי
להכיר את העיר.
מזג האוויר נע בין 1-7 מעלות, אך זה הרגיש לי ממש חם...
גם כי הלכתי המון (מעל 35 ק"מ בחמישה ימים), התלבשתי טוב, יש לי מעיל חו"ל ארוך ומחמם, וגם כי כל מקום שמגיעים
אליו מחומם.
אני תמיד אוהבת לחפש מראש מסעדות אותנטיות, שמשרתות לרוב את התושבים ופחות את התיירים, כדי להכיר את
תרבות האוכל.
מעבר לזה, חיפשתי מסעדה שיש בה קינוח שנקרא "חלב ציפורים", שזה היה ממש מאתגר... אבל מצאתי. (סבתא שלי
ההונגריה ז"ל היתה מכינה את זה, ואמא שלי האלופה משתדלת להכין את זה עבורי, כל יום הולדת).
חלב ציפורים - קצף של ביצים שנמצא בתוך פודינג. חלום של טעמים...
בסוף היום הצלחתי לחבר את החלקים של העיר. עייפה ומרוצה חזרתי למלון.
ביום השני קמתי מוקדם והתארגנתי לארוחת בוקר ובשמונה בבוקר כבר עמדתי בעמדת ההרשמה של הסדנה.
אחרי הפרוצדורה הארגונית נכנסתי לאולם שהפתיע אותי...
הייתי בהמון סדנאות התפתחות אישית בחיים שלי, אך מעולם לא נכנסתי לאולם שהיו בו גם כסאות וגם מלא מיטות
טיפולים.
בהמשך, זה התבהר... פשוט מי שבא לו לקבל/לתת טיפול של אקסס בארס, תוך כדי הסדנה, ביקש וקיבל. (זה היה סופר
מגניב)...
דיין היה מדהים.
אני לא יכולה כל כך לספר מה היה בסדנה... אך הוא שונה מכל מנחה אחר שפגשתי.
(יש קצת דמיון לשיגעונות של איאנלה, אך עדיין זה אחר).
דיין זורם עם מה שבא.
הוא נותן כלים להרחבת התודעה, לפעמים הוא מעלה מישהו לבמה ועושה לו טיפול, ובמקביל, יש שני מיקרופונים באולם
שאליהם מגיעים אנשים שרוצים לדבר על הדברים שלהם ולקבל מדיין תשובות.
זה חזק, עוצמתי ומעשיר את כולם.
בין לבין מתגלגלים מצחוק, כי דיין מצחיק בטירוף והבמה מרגישה כמו מגרש המשחקים שלו.
גם כשהוא צוחק על אנשים שמדברים בקהל או במיקרופון, זה מרגיש עם ולא על... וזה עוזר להקליל את האווירה ועם זה
את הבעיות שאנשים מעלים.
דבר מדהים נוסף שקורה שם, זה שאפשר להביא לסדנה בעלי חיים, (היו איתנו שני כלבים שהשתלבו נהדר) וילדים...
במהלך היום היכרתי 2 נשים הונגריות, עם אחת מאד התיידדתי, קיבלתי טיפול מאשה מקסימה גם הונגריה שהתיידדנו
בזכות שפנתה לטפל בי, ואשת צוות מקסימה.
היום הראשון הסתיים בהחלט עם טעם של עוד...
סיימתי את היום בהיכרות עם צד אחר ומרהיב של בודפשט.
היום השני היה מפתיע ומעורר השראה.
דיין התחיל לדבר, אך מהר מאד אנשים נעמדו ליד המיקרופונים (היה מיקרופון בכל צד של החדר) והראשונה שעלתה
היתה ילדה הונגריה מדהימה שהיתה בת 11.
איזה אומץ... איזו השראה...
היא סיפרה מה מעיק עליה. היא לא דיברה אנגלית, אז היתה לה מתורגמנית.
בכלל, לאורך כל הסדנה, מי שביקש קיבל אוזניות ותרגום לשפה שלו. כשקיבלנו את ההקלטות ראיתי שהסדנה תורגמה
בו זמנית ל - 13 שפות, שזה מדהים.
אחרי השיחה דיין העלה את הילדה לבמה לטיפול והילדה יצאה זורחת ורגועה. (אלופה, כבר אמרתי)?
בהמשך, עלתה ילדה נוספת בת 9 אולי ומעבר לילדות המדהימות, הערצתי את האימהות שלהן שהביאו אותן לאירוע
ושמשקיעים בהתפתחות אישית של ילדיהם בגילאים כל כך צעירים.
אני חושבת שכולנו קיבלנו השראה משתי הילדות המדהימות האלה ומההורים של כל אחת מהן.
ביום השני היה הרבה כובד מהדברים שעלו ולכן סיימנו את הסדנה שעה יותר מוקדם, מה שאיפשר לי להמשיך להכיר את
העיר, ללכת לאנדרטת הנעליים שעל הדנובה, לשוק התבלינים, למסעדה שסימנתי לי מראש ולגלגל הענק.
גם ביום הזה קיבלתי טיפול תוך כדי הסדנה, הפעם מחברה אחרת שהציעה לי.
זה היה מעניין לראות שהחוויה היתה לגמרי אחרת מהיום הקודם.
האמת, שהיתה אשה אחת שטיפלה שממש הרגשתי שאני צריכה לדבר איתה והייתי שמחה לקבל ממנה טיפול, אך
איכשהו זה לא יצא.
לא ראיתי אותה בהפסקה או בסוף הסדנה, ובזמן הסדנה תמיד היא היתה עם אנשים... היה נראה שהיא מכירה שם הרבה
אנשים. הרגשתי פספוס... אך אני יודעת שהכל מדויק.
משהו מדהים נוסף שקרה לי, היה ד"ש חם שקיבלתי מהעולם שמעבר...
החלטתי ללכת משוק התבלינים לאזור המלון שלי, שם היה המטרו שהייתי צריכה, ברגל.
הלכתי במדרחוב המאד תיירותי (הוואצי), שכולו מלא במסעדות, חנויות, מזכרות וכד'.
בדרך העין שלי קלטה וסט כחול, רקום ברקמה הונגרית, תלוים עם עוד כמה מפות ודברים, בכניסה לחנות.
את הווסט הזה בדיוק לבשה לפני 40 שנה אשה מאד יקרה לליבי, שנפטרה בפסח האחרון.
מה הסיכוי שאחרי 40 שנה עוד ימכרו את הווסט הזה, בדיוק באותו צבע ואותה דוגמא?
כמובן שיש סיכוי, ככה פועלת הרוח...
הרגשתי שקיבלתי ד"ש עם קריצה מהעולם שמעבר...
היום השלישי לסדנה הגיע...
הייתי בארוחת הבוקר במלון ופתאום עברה לידי האשה שרציתי לדבר איתה ואמרה לי "בוקר טוב".
מסתבר שהיא היתה במלון שלי ולא ידענו. כשהיא ראתה אותי, היא כבר היתה בדרך החוצה מחדר האוכל.
סיימתי את הארוחה והגעתי מוקדם יחסית לאולם של הסדנה. התיישבתי במקום שישבתי אתמול, בשורה השנייה.
ראיתי שאחת החברות, זו שטיפלה בי ביום הראשון, קצת שפופה וכואבת. פניתי אליה ודיברנו קצת...
ואז היא קמה ונעמדה ליד המיקרופון, כדי להיות ראשונה.
הערכתי אותה על כך וחיזקתי אותה.
לפני שהתחילה הסדנה, יצא לי לדבר הפעם עם אותה אישה שרציתי. זה היה מדהים כמה מהר התחברנו...
היא מאל סלבדור, אך גרה באירופה בשנתיים האחרונות.
היא נעמדה בתור למיקרופון, אחרי החברה הראשונה, ואני אחריה.
ידעתי שזו ההזדמנות האחרונה שלי (לפחות בנסיעה הזאת) והחלטתי לקחת אותה...
זו לא החלטה קלה לעמוד לדבר על דברים אישיים מול מאתיים פלוס אנשים, אך הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות.
כל דקה שעברה הורידה ממני לחץ או התרגשות.
3 שעות עמדתי ליד המיקרופון עד שהגיע תורי...
והוא הגיע... ופשוט אמרתי מה שיצא לי... (שונה ממה שתכננתי להגיד), והקשבתי, ולמדתי, וצחקתי, ובכיתי, והרגשתי,
וחוויתי והרחבתי את נקודת המבט שלי...
והבחירה הזאת, לעמוד מול כולם, להיות אותנטית, לשאול ולענות על שאלות, היתה שווה את ההשקעה, את הנסיעה, את
הניקוי, ואת הכל... כי היא הזכירה לי כמה אלופה אני, וכמה חשוב לצאת מאזור הנוחות, לפתוח מרחבים חדשים של
אנרגיה ואפשרויות, לנתק את הרעשים שבחוץ, ולהיות מחויבת לעצמי וליצירת השינוי שאני רוצה...
וכן, כל אחד יכול לעשות את זה.
כל אחד בעיני חייב לעצמו לעשות את זה.
לא חייבים לנסוע לארץ זרה, ואפילו לא לעמוד מול 200 פלוס אנשים ליד המיקרופון, אלא פשוט להיות מוכנים לעשות
דברים אחרת, להיפתח לפרספקטיבה אחרת (כי כולנו כבר מכירים את הדרכים שבהם אנחנו חושבים ושהובילו אותנו
למקום בו אנחנו נמצאים) ולהשקיע בעצמנו, כי בסופו של יום, אין נכס יותר יקר מהחיים עצמם, וכדי לחיות את החיים ולא
רק לעבור על ידם, צריך להשקיע בנכס החשוב הנוסף, וזה אנחנו...
משפט אחד שדיין אמר לי, גרם לי להרגיש כבדות.
כשהקשבתי להקלטה, שמתי לב שהוא בכלל לא אמר את מה שחשבתי.
הקשבתי פעם שלישית והבנתי למה הבנתי את מה שהוא אמר בצורה הזאת...
וזה עוד אחד, או כמה, השיעורים החשובים שלמדתי...
1. מסר הוא מסר, הוא לא טוב ולא רע, אלא מה שאנחנו עושים ממנו
2. הפילטרים שלנו מונעים מנקודות המבט שלנו, ונקודות המבט שלנו הן הפרספקטיבה שלנו בחיים, שיצרה את מה שיש
בחיינו. אז, נקו את הפילטרים מידי פעם, עם סדנה, אימון, חוג, או כל דבר שיכול להרחיב את נקודת המבט שלכם ולשפר
את מערכת היחסים שלכם עם עצמכם.
3. להקשיב לכל דבר כמה פעמים, לקרוא ספרים של התפתחות אישית כמה פעמים, לכתוב ולקרוא שוב מה שאתם
כותבים וכד'... זה יעזור לכם להכיר את עצמכם טוב יותר, לגלות דברים חדשים ולזהות דפוסים שקיימים בכם שכנראה
אתם לא מודעים אליהם.
לאורך הסדנה שמתי לב כמה דברים למדתי על עצמי מדברים שאפילו לא היו קשורים אלי ולא נאמרו לי באופן אישי. רק
בגלל שהסכמתי דרכם לבחון את נקודות המבט שלי.
היום השלישי של הסדנה גם היה הערב האחרון שלי בהונגריה.
נגמר לי כבר הכרטיס לתחבורה הציבורית והמשכתי לחרוש את העיר ברגל (לא שלפני כן לא חרשתי אותה)... מגיעה
לפינות חדשות שעוד לא ראיתי, עושה סיבוב ברובע היהודי ונהנית ממאכלים הונגריים אותנטיים ומאווירת המסיבה
שאופפת את איזור הואצי.
נשאר עוד לילה ובוקר ואז אתחיל את המסע שלי חזרה...
חמישה ימים שהכילו בתוכם ים של חוויות... אנשים חדשים שנכנסו ללב, התנתקות, סביבה חדשה, מחוות של שפע גדול,
וידיעה שאני ראויה לכל הטוב הזה שנתתי לעצמי...
בודפשט, היית ממש טובה אלי... תודה
נשתמע בקרוב,
יעל
אולי יעניין אותך:
תהליך אימון אישי להגשמת מטרה דרך פיתוח אהבה עצמית - לחצ/י כאן
תהליך ליווי אישי לפיתוח אהבה עצמית - לחצ/י כאן
ערכה דיגיטלית - 10 כלים לאימון עצמי - לחצ/י כאן
יומן דיגיטלי - 365 דייטים עם עצמי - לפגישה יומית של כמה דקות עם עצמך, כל יום - לחצ/י כאן