אתה אוהב את עצמך?
האמת, אהבתי את התמונה הזאת ומכאן הכותרת...
הרבה פעמים אני מקבלת את השאלה איך אני יודעת אם אני אוהב/ת את עצמי?
או את התגובה, אחרי שממלאים את השאלון מ"המדריך לאהבה עצמית" של "וואו... הייתי בהלם לראות איך אני מתייחס/ת לעצמי"...
ולעיתים רחוקות את המשפט מלא הביטחון "אני ממש אוהב/ת את עצמי" - שמתמוססת אחרי כמה דקות של שיחה... כשמבינים מעבר לפשט מה זו אהבה עצמית.
אז החלטתי לכתוב על זה פוסט ואולי לעשות קצת סדר בדברים...
אני מאמינה שבכולנו יש חלק שאוהב את עצמנו ויש חלק שלא אוהב, זה לא שחור או לבן, עם זאת, ככל שנאהב את עצמנו יותר, או שהחלק שאוהב את עצמנו יגדל בתוכנו, כך איכות חיינו תהיה טובה יותר ולהיפך.
אני אסביר:
אבל לפני ההסבר, אני רוצה שנשאל את עצמנו "מהי בכלל אהבה עצמית"?
אם יש לך כמה דקות אני מציעה לך לעצור את הקריאה, לקחת דף ועט ולכתוב לעצמך מהי אהבה עצמית עבורך...
יש כל כך הרבה הגדרות ופרשנויות לאהבה עצמית, שזה לא משהו מוחלט, מדיד, או נכון - ובכל זאת, כל אחד יוצר לעצמו את התמונה של אהבה עצמית. אגב, הדרך הקלה לעשות זאת, בעיני, היא לדמיין את עצמנו כ"איך החיים שלי היו נראים אם הייתי אוהבת את עצמי" ומכאן לבדוק מהי הגדרה עצמית בשבילי.
בכל זאת, כדי ליישר איזשהו קו, אני אשתף בהגדרה של אהבה עצמית עבורי, ובדרך שבעיני אהבה עצמית נמדדת.
אהבה עצמית - היכולת לזהות את האלוהים בתוכי ולפעול מהמקום הזה.
מכיוון שכולנו ישויות רוחניות שמתנסות פה בעולם פיזי, היכולת לזהות את הרוח בתוכנו ואת האיכויות שלה, מבחינתי היא אהבה עצמית, כי היא משפרת את איכות החיים שלי וגורמת לי להרגיש טוב עם עצמי.
אם אני מסתכלת על האיכויות של הבורא, יש לו יכולת בריאה ויצירה, יש בו חמלה, חסד, אהבה ללא תנאי, קבלה, חכמה, ביטחון ועוד... כל אלה איכויות שמגולמות גם בנו, ולעיתים קרובות לא באות לידי ביטוי בגלל כל מיני התנסויות שעברנו, בגלל חינוך ותפישות של האנשים שבסביבתם גדלנו, פרשנויות ועוד... לימדו אותנו לעטות על עצמנו מסכות, לרצות את הסביבה, להיות "חלק מהעדר", ללכת בתלם וכו'...
לימדו אותנו שאם לא נעמוד במוסכמות האלה שהחברה הציבה, נהיה חשופים לביקורת, לשיפוט, לפגיעה ונחיה בחוסר ביטחון מתמיד ולכן, ניסינו לשמור על עצמנו ו"שכחנו" את האיכויות המדהימות של הרוח שנולדנו איתן.
נחזור להסבר על החלק שאוהב ו/או שלא אוהב בתוכנו...
בכל אדם יש חלק, גם אם הוא קטן, שאוהב את עצמו.
זאת הסיבה שאנחנו דואגים להזין את הגוף שלנו באוכל ובבגדים, גם אם זה ברמה המינימלית של הישרדות.
כשהחלק הזה הוא יותר גדול, הוא דואג שנחיה בסביבה שנעימה לנו, שנעבוד במקצוע שאנחנו אוהבים, שנקיף את עצמנו באנשים שנעים לנו איתם, שנטפח את ההשכלה שלנו, נצא לחופשה מידי פעם, נלמד כהעשרה דברים שמעניינים אותנו, נשקיע בהתפתחות אישית, נפגש עם חברים ועוד ועוד....
במקביל לחלק הזה שאוהב את עצמו, יש לנו גם חלקים שפחות אוהבים את עצמנו והם יכולים לבוא בכל מיני דרגות, פורמטים וצורות... דוגמאות:
כשאנחנו פועלים מתוך האגו, מתנשאים על האחר, מוכנים "להוציא לו עין" ובדרך מוציאים לעצמנו שתיים.
כשאנחנו מבקרים, שופטים, לא מקבלים את עצמנו.
כשאנחנו מרצים אחרים, רק מתוך פחד שלא יאהבו אותנו.
כשאנחנו לא מעיזים לשאול/להגיד את מה שאנחנו רוצים, חושבים, מרגישים, כדי להימנע מביקורת ו/או קונפליקט או כי פשוט לא נעים לנו, זה לא ייראה טוב.
כשאנחנו מוותרים על הרצונות והצרכים שלנו, בשביל רצונות וצרכים של מישהו אחר, באופן קבוע (אני לא מדברת על התינוק שלנו שזקוק ותלוי בנו, אלא על אנשים בסביבה שלנו).
כשאנחנו עובדים בעבודה שאנחנו לא אוהבים.
כשאנחנו יודעים בוודאות שאנחנו מקבלים שכר נמוך ממה שמגיע לנו ובכל זאת, מוכנים להתפשר ולא לבקש העלאה.
כשאנחנו מרגישים חסרי ביטחון ולכן, מנסים להיות "שקופים", שלא ייראו אותנו, שלא יבקשו מאתנו, שלא ישימו לב אלינו וכד'.
כשאנחנו עושים מעשים של חבלה עצמית:
עודף משקל, עישון, חשיבה שלילית, תחושת קורבנות, התלוננות, מפגשים עם אנשים שמורידים אותנו למטה, מאמצים דרך תקשורת שמבוססת על מניפולציות, ביקורת עצמית, שפה שלא מכבדת אותנו ועוד...
בכולנו קיימים שני החלקים, ברמה כזאת או אחרת.
זה כמו מאזניים. כשצד אחד נמצא גבוה, הצד השני אוטומטית יורד ולהיפך.
וכאן אנחנו מגיעים לתשובה של איך בכל זאת אנחנו מודדים אהבה עצמית, או יודעים לאבחן אם אנחנו אוהבים את עצמנו או לא. התשובה היא פשוטה:
ככל שאנחנו עושים יותר מעשים של אהבה עצמית, החלק שאוהב את עצמנו גדול יותר בתוכנו. ככל שאנחנו עושים יותר מעשים של חוסר אהבה עצמית, החלק שלא אוהב את עצמנו גדל ומטפח את עצמו.
כאשר אנחנו מסתכלים על הדברים דרך מעשים של אהבה ו/או חוסר אהבה עצמית, אנחנו יכולים לבחור מה לעשות, איזה חלק אנחנו רוצים לטפח ולפתח.
מה עושים עם זה?
1. אני אצרף את השאלון מתוך המדריך לאהבה עצמית, בסוף הפוסט. כך תהיה לך אפשרות להסתכל על הדרך בה את/ה נוטה להתייחס לעצמך.
2. מודעות היא צעד ראשון לריפוי, לכן, חשוב שנשים לב לדברים.
ככל שנהיה מודעים למערכת היחסים שאנחנו מנהלים עם עצמנו, כך נוכל לעבוד עליה ולשפר אותה. הדרך לזה היא לשים לב לדברים, להבין מה מניע אותנו, לזהות דברים שנמצאים בתת המודע ומפעילים אותנו, ולהשקיע במערכת היחסים הזאת, לא פחות משאנחנו משקיעים במערכות יחסים אחרות שחשובות לנו.
לרוב, אף אחד לא עוצר לשאול את עצמו אם הוא אוהב את עצמו וחבל, כי מערכת היחסים שלנו עם עצמנו כל כך משפיעה על החיים שלנו, שחשוב שנהיה מודעים לה ונטפח אותה.
3. מזהים את הדברים שנראים לך כמעשים של חוסר אהבה עצמית (זה יכול להיות משהו שעשית, או אפילו מחשבות, אמונות לגבי עצמך, או כל דבר אחר שמחליש אותך ו/או גורם לך להרגיש לא טוב עם עצמך).
3. בוחרים דבר אחד, שניים, שלושה מתוך הדברים האלה ומתחייבים לעצמך לעבוד עליהם, זה אומר לשנות את הגישה ולסגל לעצמך דרך חדשה לגביהם.
4. מזהים את הדברים שנראים לך כמעשים של אהבה עצמית (שוב זה יכול להיות משהו שעשית, מחשבות, אמונות, רגשות כלפי עצמך או כל דבר שמחזק אותך ו/או גורם לך להרגיש טוב עם עצמך) וממשיכים להתאמן עליו ולחזק אותו. הרעיון הוא להעצים את התחושה הטובה בחייך.
5. אמנם לא נגעתי בנושא השתקפויות בפוסט הזה, אבל חשוב לזכור שהכל השתקפויות, כשמשהו בחוץ לא עובד, זה אומר שמשהו בפנים לא עובד. להאשים את ה"מראה" לא באמת ישפר את הלוק שלנו.
6. לבחור לחיות מתוך "מיקוד שליטה פנימי" וזה אומר לקחת אחריות מלאה על הבחירות שלנו, המחשבות שלנו, הרגשות שלנו וההתנהגות שלנו. כאשר אנחנו לא לוקחים אחריות, אנחנו בעצם מוותרים על העוצמה שלנו ונותנים למשהו חיצוני לנהל את הרגשות והחוויה שלנו, וזה לכשעצמו הופך אותנו לקורבנות.
קורבנות היא לגמרי לא מעשה של אהבה עצמית.
מזמינה אותך לשתף איפה הפוסט הזה פוגש אותך.
שלך,
יעל.
054-4923833
לחצו כאן להורדת השאלון מתוך "המדריך לאהבה עצמית"
מוצרים קשורים:
המדריך לאהבה עצמית - ספר דיגיטלי
מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו - ספר
מי האויב הכי גדול שלך ואיך אפשר להתיידד איתו - ספר דיגיטלי
זה הזמן לאהוב את עצמך יותר - תכנית ליווי לפיתוח אהבה עצמית